רדיו חזק

וכך נתקלים אנו יותר ויותר במלים מכובסות , שמשמשות כחומר ביד היוצר פוליטיקאים ועיתונאים, ואתעכב על מילה אחת החוזרת ונשנית והיא ה"הפקרה".

כותרות שמנות על "הפקרת העורף" על פי דו"ח המבקר, מלל רב על" הפקרת המדינה" ביציאה למלחמה האחרונה, "הפקרת החטופים" , "הפקרת העיר שדרות" לקאסמים, הפקרה ועוד הפקרה ובקיצור, היינו להפקר.

לקט אקראי מתוך העיתונות:

קבוצת חיילי מילואים לא קרביים שהוצבו לשמור על קומץמתנחלים בשומרון התלוננו כי סביב ההתנחלות, המוקפת כפרים פלסטיניים, אין גדר, איןכל אמצעים לראיית לילה ואין

מבלי לשים לב יש נחמה רבה ב "הפקרה" , מכיון שמתוכה עוברת האחריות כולה למפקיר , אין לנו שום אחריות ישנו מישהוא אחד למעלה, אלוהים? אולמרט? הרמטכ"ל, והוא ורק הוא היה יכול למנוע את ההפקרה הזו.

די לנו למנות ועדה, או אפילו לדבר על כך בתכנית ראיונות בטלויזיה , וזהו ,ההפקרה תפסק ויבוא לציון גואל.

והנה מבלי משים אנו כבר משולבים במרחב המזרח תיכוני , המאמין רובו ככולו בפטליזם : הכל בידי אללה או על פי אנשי האמונה שלנו: אדני נתן ואדני לקח יהי שם אדני מבורך.

בזמנו שהאינטיפאדה והפיצוצים הגיעו גם לטרמפיאדות החיילים , הגיעה גישת ה"הפקרה" לשיא חדש: דרישה של חלקים מהצבור ו"קובעי דעת הקהל" – קרי עיתונאים ופוליטיקאים, להציב שוטרים בטרמפיאדות למען ישמרו על חיילינו המופקרים!.

נחזור לורדה ברדיו, באחד השידורים, שמעתי אותה בהתייחסות ביקורתית ל"מומחה הגרפולוגיה" אלון בן יוסף (היא לא נקבה בשמו אך במקרה שמעתי את השידור שלו בנושא זה) .

אלון כבר מזמן הרחיק מעבר לנתוח כתב היד למחוזות אחרים של מומחיות כללית בהבנת האנושות וראית הנולד- נו שיהיה.

בשדור שאליו התייחסה ורדה , פנה אלון למאזינה בקריאה נרגשת לשנות את מקצועה ולהגשים את יעודה ובכך , תוכל להגיע להישגים ניכרים, להתרחק מהבינוניות מנת חלקה היום  ולא להיות צפוי אללי, ליסורי חרטה על חייה שעברו מבלי שניסתה והעזה.

ורדה , יצאה כנגד האמירה הכללית שהבינוניות , גורמת בסופו של דבר לאומללות, ויותר מזה לחרטה בעתיד. לטענתה מרבית האנשים בינוניים ,והפירמידה המסווגת את הכישרון צרה למעלה ואין בה מטבעו של דבר מקום לכולם. זאת ועוד ,מרבית האנשים הבינוניים חיים ומוצאים סיפוק רב במעשיהם ובמיצוי היכולות הבינוניות שלהם (מקבילה לאמירה הספורטיבית שהעיקר ההשתתפות).

ורדה ליוותה את דבריה בדוגמא מחייה- תמיד חפצה לכתוב, ומשכתבה מספר ספרים, הגיעה למסקנה שכתיבתה בינונית ולמרות זאת היא ממשיכה ומפיקה הנאה רבה מכך.

מאוד מצאה חן בעיני הדוגמא – כאחד שזה עתה פתח בלוג בינוני אני מסכים עימה מכל לב וגם עם גישתה הכללית.

האושר – אותו מושג חמקמק שכולנו משתוקקים אליו , ככל שנרדוף אחריו יתרחק מאיתנו ואין יפה מאמרת חז"ל "מיהוא עשיר – השמח בחלקו"

החברה הצרכנית המערבית וארה"ב בראשה יצרה את האושר הצרכני, המושג ברכישה ובבעלות , כאשר האושר והסיפוק מושגים ברגע הרכישה , ומייד מוחלפים ב"צורך" חדש לרכישה .

כך גם נולדו הספרים הכל כך אמריקאים : אבא עני אבא עשיר, מי הזיז את הגבינה שלי? הנזיר והפרארי, או ספרים על איך להיות מליונר להצליח בבורסה להצליח עם נשים\גברים , שבבסיסם כולם ההנחה שדילבצע במהפך מחשבתי ומספר שינויים כפי שממליץ הספר שבאופנה באותו הרגע  ומייד ישתנו חיינו למאושרים יותר. המרויח העיקרי ואולי היחידי הינו כמובן יוצר הספר ומפיקו.

במזרח (הודו) התאוריות הפוכות , הרצון האנושי עצמו, הוא המקור לסבלינו מכיון שלעולם לא נוכל להשביעו.

ואם נוכל לוותר עליו על עצם ה"רצון" ולהתכנס לתוך עצמינו , נגיע למצב של חוסר סבל- המקבילה של האושר ,ובמעלה הגבוהה ביותר של מצב זה  לנירוונה (החידלון המוחלט להבנתי)

קיימות גם הגישות הפאטליסטיות במהותן ,שהכל בידי שמיים או בלשונו של קהלת "הבל הבלים הכל הבל ,מה שהיה הוא שיהיה ואין חדש תחת השמש" , גישה שהתייחסתי אליה בנושא ה "הפקרה".

ומכיון שכמרביתינו גם אני בינוני ,הרי שהמלצתי היא על דרך הביניים: גם וגם וגם.

במובן של המזרח הסתפקות במועט – כמה שניתן, בבחינת   "מיהוא עשיר – השמח בחלקו", ובמובן המערבי מיצוי היכולות האישיות וביצוע שינויים בראש, כאמירתו של רבי עקיבא "הכל צפוי והרשות נתונה" כלומר בפרשנותי אני, המציאות אינה דטרמניסטית והחלטתו של אדם בהכרח גם משנה אותה.

כמו כל אמירה מסוג זה מייד ניתן לתלות בה תילי תילים של פרשנויות ואני בחרתי, כמובן, במתאימה לי.