הפוסט המקורי מ 3 יוני, 2007
p25
פארק פילנסברג
לא הרחק מיוהנסבורג כ 3 שעות נסיעה וקרוב לעיר השעשועים סאן סיטי מצוי פארק פילנסברג אליו שמנו פעמינו מייד בבוקר.
הנסיעה במיניואן נוחה וממוזגת למרות שמזג האויר אינו דורש זאת כלל. בעונה זו חודש מאי הבקרים קרירים ונעימים וכך גם בהמשך טמפרטורות של כ 20 מעלות עם שמש נעימה.
המדריכה מלהגת ומפעם לפעם נקלטים דברים שהיא אומרת מבעד לנמנום הבקר.
בכניסה לאתר מכרות של פלטינה ועיירות מאולתרות שתהליך בנייתם מזכיר את היישובים הבלתי מוכרים של בדואים בנגב.
תחילת הישוב בבתים שנבנים מכל הבא ליד והמשכו בבניה קבועה יותר עד למצב בו השלטונות נאלצים לחברם למים וחשמל.
פארק פילנסברג גדול מאוד כ 30 על 30 ק”מ וכבר בכניסה אחד המדריכים מאתר נמר , אנו ממהרים לראותו וממכונית למכונית השמועה עוברת ועוד מעט פקק קטן שכולם צופים במשקפות או דרך עינית המצלמה בנמר המתכונן לטרף, ולמטה בערוץ כ 5 בני בקר אדישים לסכנה,
דקות ארוכות של המתנה חולפות אך הנה בן בקר אחד מריח את הסכנה ומיד כולם בכוננות והמתיחות נכרת בהם.
לאחר זמן מה ,ובמה שנראה כהחלטה דמוקרטית הדבוקה פונה ומסתלקת לכוון הנגדי.
והנמר פונה גם הוא לדרכו לחפש טרף חדש. כפי שלמדנו זו דרכו לצוד – מתוך מארב וחסכון של רדיפה אחר טרפו דרך שבה נוקטת למשל הצ”יטה.
בהמשך ראינו חיות רבות בסביבתן הטבעית פילים זברות גירפות היפופוטם איילות שונות ותצפית ציפורים ליד אגם מקסים אך את אלו ניתן גם לראות פחות או יותר ברמת גן או בשמורת החולה. אך הנה דוגמית:
חוויית המארב של הנמר נשארת העזה ביותר. מה הסיבה לכך?, האם זו אותה ההנאה שאנו שואבים מהסתכלות על תינוקות שמונעים ע”י האינסטינקטים הבסיסיים ללא כל מעטה “תרבותי” שאותו שאנו המבוגרים רוכשים לעצמנו וההנאה נובעת בעצם מהתבוננות על עצמנו ערום ועריה?
והנה עוד מישהוא שהיה שם. [1]
בפגישה עם המדריך של הרכב השני כשהגענו לארוחת הצהריים, אני פונה אליו בבדיחות ושואל את השאלה המייצגת מכל אנדרסטייטמנט בריטי:
Sir Livigston I presume? [2] והוא מסביר לי בטבעיות, שזהו משפט שמשמש היום כפתיחה מבודחת של שיחה לשכנים (לבנים) שנפגשים על הגדר שבין הבתים בעת כיסוח הדשא.
קשה לי להאמין שכך נפגשים היום הלבנים החיים כאן ושבעצם הם ולא השחורים מתעסקים בדשא ומצד שני הגדרות כל כך גבוהים שבעצם אי אפשר להפגש לידם אך מילא,שיהיה. באופן מעשי ראיתי שהלבנים כאן חיים באזורים סטריליים מבחינת בטחון והכוללים כ 5 מעגלי בטחון :
הראשון חיצוני – גדר מחושמלת לכל השכונה שער כניסה יחיד ופטרול ממונע.
השני – גדר מחושמלת לבית
השלישי – קרניים אלקטרוניות בחצר
הרביעי – מערכת אזעקה בתוך הבית
החמישי – אזור השינה של ההורים והילדים מבודד משאר הבית וסגור ע”י דלת\שער פלדה
והמוצא האחרון כלי יריה בכספת.
האנשים אותם פגשתי שמוצאם באנגליה וגרמניה אנשים כבני 40 עם ילדים צעירים ושמכירים חיים אחרים באירופה – לא ברור מה מניע אותם להשאר כאן (לשניהם אופציות באירופה) .
הסבר אחד שניתן לי מתייחס ל”נוחות החיים” האפשרות להעסיק מטפלות גננים ומבשלות בתשלום סמלי – אותי זה לא סיפק.
לאחר מספר ימים בארוחת הערב איתם נשאלתי שאלה דומה מנקודת מבטם ,
” אצלכם פחות בטוח מאצלינו איך אתם מסתדרים עם המצב?” –נכון ביותר, ביחוד באם אתה לאחרונה תושב שדרות ולפני כן תושב הצפון .
המסע מסתיים לאחר ארוחה משביעה בתוך האתר וחזרה למלון אליו הגענו לעת ערב משתרכים בפקקים של החוזרים הבייתה.
מייד שהגענו למלון, אני מעיין במדריך לפארק שאותו קיבלנו בכניסה והנה במפה:
[3]
ליד פרק פילנסברג זורם לו נהר הלימפופו ! [4]
וזהו הרי הנהר מהקלאסיקה של סיפורי נחום גוטמן של ילדותינו!
לא התאפקתי חיפשתי את הספר.
והרי לפניכם צלום מספרו של נחום גוטמן: בארץ לובנגולו מלך זולו בהוצאת מסדה רמת-גן משנת 1975 שברשותי (מתנה ליותם מסבא וסבתא רבא שבכנרת).
הצלום לקוח מסיפור האוצר של לובנגולו מלך זולו אבי עם המטבולו אשר בהרי בולויה המופיע בספר זה.
הספור:
ולהלן תיאור איך החביא המלך את אוצרו ממש ליד נהר הלימפופו !
