שלושים

שלושים

Print Friendly, PDF & Email

הפוסט המקורי מ 01 ספטמבר, 2007
p166

שלושים לאמא מרים

כך כחטף, אנו כבר אחרי הטקס בבית העלמין בחיפה.

מספר קטן של מלווים משפחה קרובה, שלושה ידידים ושכנה.

אחי, אביגדור נושא מספר מילים ניכר בו הכאב והחלל הגדול שהותיר בו מותה, שוב ושוב חוזר צרוף המילים "את חסרה". שנים שבהם היו שניהם משפחה גרעינית בפולין עד לעליה לארץ והקמת משפחה עם אבי יהודה ועימי.שיחות טלפוניות יומיות מספר פעמים והתראות רצופה, וכעת כלום ;נאדה.

גם לי, אם כי בעצמה פחותה יותר ,החלל מעיק , היד נשלחת לטלפון מדי יום כהרגלי, ואין עם מי לדבר!

מרים , חלמה לעיתים קרובות חלומות מורכבים וסוריאליסטים ותכופות הייתה נהנית לעלותם בפני.

והנה כאן בבית העלמין מונחים היא ואבי שנפטר כבר לפני שנים מספר ואני נזכר בחלום שפקד אותי לפני כשלושה חודשים, בחלומי אני בחדר לא מוגדר ובפינה עומד אבי מביט עלי במבט נבון ולא מוציא הגה, ויחד עם מצב הערנות שמחלחל לחלום, דמותו מתפוגגת. התעוררתי בחיוך של שמחה לשובו.

האם זהו סופו של תהליך הטמעת מותו בי או שסוף התהליך הוא בסופי אני? לא אדע .

קטע שכתב יגאל סרנה בבלוגו בעקבות מות אימו, מתאים גם לרגשותי ואביא אותו ככתבו וכלשונו:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *