כביש החוף 2007

הפוסט המקורי מ 01 ספטמבר, 2007
p164

מותג ופיסול סביבתי

כביש החוף אותה רצועה סתמית ומתחדשת באספלט, משמשת אותי בנסיעות על קו תל אביב חיפה , וצרובה בתודעתי יחד עם פרטים מזהים כמו למשל ארובות חברת החשמל של חדרה , המציינים לי בדרך לחיפה שהמרחק לחיפה כבר לא גדול ובדרך חזרה משמשת הכניסה לוינגייט כאיתות זהה למרחק המתקצר לתל אביב בדרך חזרה.

בדרך לחיפה הפעם (יום ו )31.8.07 , העין מחפשת ומוצאת חידוש שכנראה היה שם קודם ,אך רק עכשיו נקלט בתודעתי. קצת דרומה לארובות וממזרח לכביש מופיע מגדל המים הישן והיפה, ושלט אחיד כחול ומשעמם עליו סביב – פרסום לדיור במגדלי הים התיכון.

אלא שאצלי בתודעה מגדל המים הזה עדיין צרוב כמייצג את הפרסומת שהייתה עליו לקופסא הקטנה של קפה נמס עלית. פסל סביבתי צנוע למוצר צנוע של אותם הימים, כאשר קפה נמס ועלית היו היינו הך. מותג, שישראלים רבים היו מתגעגעים אליו ולוקחים עימם לחו"ל בעת של שהות ארוכה.

מוצרי נס קפה חדשים ומיובאים עם שמות וניחוח של העולם הגדול כמו "טסטר צויס" "רד מג" ועוד רבים אחרים החליפו את ה"נס קפה" של עלית וחדרו לתודעתנו העכשווית אך הקרתנית כמו פעם. קורטוב של בושה אני לכן חש , כאשר אני דבק בשתיית הקפה הנמס ההוא, שלאניני הטעם של היום ,הוא בבחינת "בל יראה ובל יימצא".

הפרסום ההוא ,של הקופסא הקטנה התאים ככפפה ליד ,גם בהיבט הצורני וגם בפרופורציות של מגדל המים , ולכן כמחווה השתמשתי בכלי המחשב כדי להחזיר עטרה לישנה (לא יותר יפה?).

שנים עמד המגדל בשיממונו ומשהפך ללוח פרסום מוטב שחברת עלית תגאל אותו מייסוריו, ואת השלט של מגדלי הים התיכון ,אותו אפשר להעביר לשלט רגיל לצד הדרך , אחד מאלפים כמוהו המכערים את צידי הדרכים.

פסול סביבתי

ובהמשך , צפונה וגם כן ממזרח לכביש , על קטע ממצוק שנשאר לצד הכביש בחתירתו צפונה , הוצב בזמנו (בסביבות מלחמת לבנון הראשונה), כסא המתנוסס למרחוק והצופה אל הים.

הפסל מהווה לטעמי שלוב יפה של פיסול שאינו משחית את הנוף , צנוע ומקרין שלווה וציפייה, כך נצרב הוא בתודעתי.

לעיתים הייתי רואה זוגות שטיפסו והתיישבו על הפסל , למרות שלא תוכנן לכך , לימים וכמתבקש במקומותינו הושחת הפסל ונשרף בזדון, במקומו הוצבה צלמית (icon ) של כסא דו ממדי בצורת h , הצופה אל הים, כך שממרחק הרושם המתקבל דומה למקור .

אצלי בפנים צרוב עדיין המקור התלת ממדי , וכך הוא שומר בעיני את יופיו ללא שינוי.

שול הדרך

לרגע אני יוצא מהמכונית הממוזגת לחום המהביל של שולי הכביש, ואני נזכר היכן אני , אסיאתי שכמותי, הו כמה אני מבין את ראשוני המתיישבים שהגיעו מילדות באירופה של יערות ושלגים לחום הבוהק של ארצנו הקדושה.

כמה קשים היו חייהם העבודה שלא הורגלו לה, ועד כמה חזקה אידיאולוגיה המסוגלת לבצע באנשים מהפך שכזה.

והנחמה הפעוטה, החצב , אותו שעון אטומי מופלא של הטבע, פורח, כן כאן לצידי כביש החוף ומזכיר לנו שאוטוטו , ראש השנה, החורף ומידת מה של קרירות המתקרבת וצפויה לנו בקרוב, קרוב ,קרוב.

נכנסתי חזרה למיזוג; בעצם מה בוער?