ועוד על ארתור

ועוד על ארתור

Print Friendly, PDF & Email

בהמשך לפוסט כאן ולאחר הרצאה נוספת של ד"ר עליזה טסלר על ארתור שופנהאור; להלן ארתור.

המשכנו בקטעים הנוגעים לדעותיו על אומנויות הפיסול והציור. ארתור מבדיל בין מושג היופי למושג החן, להגדרתו מושג החן כולל בחובו מלבד היופי (הקשור למתאם בין נשוא היצירה לבין ה"אידיאה שלה") את אלמנט הזמן – התנועה. כך שלמשל הפיסול יכול להביע הן יופי והן חן בגלל תלת הממדיות שבו והיכולת להעביר תנועה; גם אם קפואה בזמן.

מאידך הציור מסוגל להעביר יופי , אך גם "אופי" שבכך מתכוון ארתור להבעות עיניים, פנים ובכלל זאת העיניים המעבירות את החלק ה"פרטי" של אידיאת האדם , כיון שלדעתו של ארתור מעבר לאידיאת האדם הכללית כל אדם נושא בחובו גם אידיאה פרטנית שלו השייכת לאופיו ומזגו הפרטיים.

עדיין מושג זה של ה"אידיאה" למשל של ה"סוס" מוזר לי ותהיתי שמא השפה הכתובה או המדוברת מעבירה בצורה נכונה יותר אידיאה זו, תשובתה של המרצה הייתה שאני מערבב בין "מושג הסוס" הכולל בחובו את כל הידע שיש לנו עליו לבין "אידיאת הסוס" המייצגת בחובה את מהותו הסוסית. והוסיפה אחת השומעות בקורס: "ראה למשל ; ציור של סוס דוהר במים על רקע שקיעה- מעביר לי את אידיאת הסוס בצורה אינטואיטיבית מושלמת" . על כך אומר: לעולם איני יכול על רומנטיקנים ועל תמונת עולמם.

אך די בכך כרגע; אחזור לנושא התנועה שצד את מוחי.

בהתייחסות לנושא זה ניתנה דוגמא של "אבן" או "פרח במלא יופיו" ; לשני אלו אלמנט התנועה משני ואת עיקרה של אידיאת האבן או הפרח ניתן כמובן להעביר בציור. ברור גם שסקלת חיי האדם כ 60 שנה ואבחנת חושיו (סרגל הזמן שלנו בני האנוש) מהווה את הגורם היחידי להגדרות "תנועה".

 במדע המרחיב את אבחנות חושינו (בכוח החשיבה ומכשירי המדידה) למדנו זה מכבר שהתנועה והזמן יחסיים.
כך למשל אם סרגל הזמן שלנו היה מליון שנה=שניה אחת , כל הקיום האנושי היה מתבטא במספר שניות. ליצור תבוני שפועל במרחב זמן כזה פעילות כל האנושות הייתה כפעילות של נמלי טרמיטים אלו, שמשנים את פני האדמה אך קיומם זניח. אין זה נחשב אם חלפו במוחם אידיאות אלו ואחרות. אותה אבן סטטית של ארתור הייתה נמוגה במהירות לנגד עינינו בכוחם של תהליכי בליה ושחיקה, וכוכבים היו נולדים וכבים לנגד עינינו . ייתכן ששום דבר כבר לא היה מופיע כ "סטטי" 

או לחילופין; באם סרגל הזמן של אותו יצור תבוני היה 1 פיקושניה=1 שניה (פיקו שניה 10 בחזקת  מינוס 12) במקרה זה אנחנו (האנושות) היינו הופכים לסטטיים לא פחות מהאבן של ארתור ה"אידיאות" במוחינו היו מצטמצמות למעבר של מתפים בודדים בניורונים ולעומת זאת במיקרוסקופ תאורטי היה ניתן לראות תנועת חלקיקי האטום.

האם תאוריית ה"אידיאות" של ארתור וקודמיו הייתה נשארת "אמת פילוסופית" גם במקרים אלו ? מה לגבי דעותיו לגבי "הרצון" אותו קיום אינסופי של הכל?

אני בוחן את האמירה של  דקרט: " אני חושב משמע אני קיים" ומוצא במרכז מושג זה את ה"אני" האנושי.

מה לגבי אמירה דומה של (של ה"אבן" למשל): "אני קיים בין שאני חושב ובין שלא" זו אמירה תקיפה לא פחות, ובתנאי שאיני מתכחש ל "עולם" או "יקום" או "רצון" (של ארתור), שקיים בין אם "אני" קיים; ובין אם לאו.

את ה"נחמה" (על פי ארתור) שיש לו לאדם הסובל בהבינו את קיומו שלו כחלק מהקיים הכללי , ניתן להבין; כלומר אם אתה באמת יכול לשאוב מכך תעצומות נפש, ובאם לא – too bad או לחילופין tough luck.

אין הדבר שונה במהותו ממתכונים לשלוות נפש כגון: קיום עולם הבא, גלגולי נשמות למיניהם, והתמזגות עם הטבע . כולם ניזונים מאותה בעיה אנושית וקבלתם תלויה במקבל.

והגדיל פרופ. ישעיהו ליבוביץ שהגדיר את האמונה ואת סט הערכים שיבור לו אדם כבחירה אישית. ובכך מתחסל לו כל ויכוח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *