שואה 2014 – אידיאליזציה של הזכרון

שואה 2014 – אידיאליזציה של הזכרון

Print Friendly, PDF & Email

שני אסמים

לקראת יום השואה , הוצג סרטו של חיים הכט – שני אסמים, אני מתעסק בענייני; ושומע מהצד אמירה של חיים הכט לקראת הצגת הסרט. הסיפור הנורא והאמיתי של הסרט , הזכיר לו שעשינו אידאליזציה של דמות העיירה בפולין. המשפט הזה; כמה נכון, נתקע בי ובבחינה עצמית הבנתי כמה נכון הוא.

הסרט הציג מקרה שקרה בפולין, בעיירה, לפני כניסת הגרמנים שתושבי העיירה הפולנים בהחלטת העירייה החליטו ואף הוציאו לפועל במו ידם את הרג שכניהם היהודים על ידי כינוסם באסם ושרפתו עליהם.

אני נזכר בסיפור של אבי ודודי שחזרו לעיירות שלהם בפולין לאחר המלחמה והנה לאחר כל זאת; כשנה לאחר השואה, נערך פוגרום ביהודים בעיירה קיילצה (וגם בקרקוב).

מקדמת דנא הורגלו היהודים בפולין לחיות באווירה של מיעוט נחות נרדף שדמו מותר ורק חסותו של הפריץ או אלוהיהם היהודי עומדים בינם לבין גורלם המר.

בבסיס העניין וההסבר לכניעות של מרבית היהודים בפולין עמדה אווירה זו, אף אני נזכר בסיפורי הורי וקרוביהם על ההתנכלויות להם כילדים ומאוחר יותר על הווי חייהם בבריחה מגורלם שהפגיש אותם עם סחטנים ומסגירים שונאי יהודים.

אבל באופן אישי בעקבות סיפורי שלום עליכם, בעקבות סיפורי געגועי הילדות על הנהר היערות ושיחי הפטל של הורי נבלע חלק קשה ואכזרי זה של המציאות והתחלף בנוסטלגיה , אצלי ובמידה מסוימת גם אצלם.

נכון , הייתה איזו שנאה קשה שחשו הורי ודודי לעם הפולני, מלווה בכעס ובאי רצון לחזור או לשמוע על פולין, ובמרוצת הזמן והחיים בארץ גם שמחה לאידם של הפולנים על נחשלותם במזרח אירופה.

לא תמיד הבנתי רגש עז זה; באה אמירתו של חיים הכט והדהדה בי בעוז.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *