שוויון?

image_print

הפוסט המקורי מ 23 מרץ, 2013
p797

מכבסות מלים

לאחר סערת הבחירות, פסק הגשם אט אט מופיע האביב והכלות; סימן הפסח עבורי עולות ופורחות בגינה.

ה"כלות" בגני. ברקע הרקפות שומטות ראשן.

kalot
לרגע היה נראה שסיום מעשה של הרכבת הממשלה ירגיע את שטף הספינים והדברת, אבל עולם כמנהגו נוהג. בחדשות של יום שישי מדווחים על אסון בריצת מרתון תל אביב. מגיש הטלביזיה מכריז וחוזר ומכריז תוך שימוש במונחי פיגוע : "הרוג ופצועים במרתון תל אביב". הכיתוביות שרצות על המסך מתונות יותר :" רץ מרתון נפטר בתום הריצה וישנם כך וכך נפגעים".

כאילו אין די בדיווח על ארוע, רצוי להעצים אותו מייד ללא שהייה, ומה טוב מלהשתמש במונחים יוצרי תודעה; יש הרוג ופצועים לפיכך יש גם מי שהרג ואולי חלילה רצח. ומכאן למרדף – יש לפנינו ראש לערוף – ככר העיר ב online במיטבה.

לא עוברים ימים מועטים והנה שוטף צונאמי הדווחים על ביקור אובמה, חידוש חברות נחמד מחמם לב שכזה.

והדווח ממשיך גם לביקור בשטחי הרשות, ושם צד את אוזני דווח של הכתב בשטח.

הוא שמע שמוגשת תביעה , בבית דין של הרשות נגד אובמה על כך שפליסטיני בעירק "מת" מפגז שירה אליו טנק אמריקאי.

כיון שהאיש פלסטינאי לא חשב הכתב פעמיים והפעם בחר במילה ה"נכונה" – האיש מת.

עיין ערך שוויון

נושא השוויון בנטל ואף השוויון או יותר נכון אי השוויון החברתי ואי השוויון הכלכלי העסיק אותנו רבות לפני הבחירות, ואפשר לומר אף "ניצח" את הבחירות הנוכחיות.
בבחירות אלו נתתי קולי ליאיר; וכך שאני בוחן את הצבעותי הקודמות ומונה בהם את אורי אבנרי , המערך הישן והטוב, דש , העבודה, קדימה, לפיד האבא ולפיד הבן, אני מזהה איזו שהיא תנועה משמאל כלפי המרכז, בקיצור את היותי חלק מ"התאדות השמאל".
במאזן הכולל אני מוצא שסך כל האכזבות הקשות (שלי אישית) הן שלוש; הצבעה לאהוד ברק (בעבודה) ההצבעה לדש וההצבעה לקדימה של אולמרט. ואילו בכף הזכות וההצלחה (אף כאן הערכה שלי אישית) אני מוצא את ההצבעה לרבין וללפיד האב רק שתי הצבעות ; אני מחכה כעת לשלישית ,ההצלחה של לפיד הבן ,שעד כה עומד בציפיות . כמובן שזהו החלק הראשון בעוד שהמבחן האמיתי יהיה בביצוע.

ונחזור לשוויון . בעוד כחודש יתרחש לו החג הקדום שנעלם מהלוח הלוא הוא חג האחד במאי או בלשונו שלעורך דין שפטל – הסמרטוט האדום המשוקץ.
אבל מה ידענו אז על שפטל ;החג הרחיב את חזותינו הקטנים, עת הורינו תלו דגלים אדומים ורחובות קרית חיים של פעם התמלאו באדום לוהט.
הפגנות של צעירי תנועות הנוער, "פועלים" – מלה מכובדת בזמנו ונציגי קיבוצים צעדו להם בגאווה  בצעדי האחד במאי בחיפה "העיר האדומה" של פעם.

h

מבלי להבין את המשמעות המדוייקת היה ברור לי אז שכולם שווים . הרי כולנו גרנו בשיכוני סולל בונה ולבשנו בגדים מתוצרת אתא ונעליים מתוצרת המגפר. הורינו הגיעו כפליטים ממזרח אירופה. משרווח לנו, נסענו כולנו באופניים ואחר כך באותן המכוניות : פיאט 600, רנו דופין,סימקה 1000 וכדומה.
לרובינו היו דודים ומכירים בקיבוצים ובוודאי שבבואנו לשם התבשמנו מהשוויון בחדר האוכל בלבוש האחיד .וכמובן היה את  חזון ההגשמה; מתנועת הנוער נצא לגרעין ולשיא השיאים ;הקמת קיבוץ חדש.
אלא שכבר אז ניבעו סדקים בשוויון , פה ושם . להורי חברי גדי היה ידיד ב"הנהלת הנמל" וכבר אז זכה גדי לנסוע במרצדס , מתנועת הנוער פרשנו לטובת החברה ה"סלונית" וכך אט אט אבל בהתמדה חילחלה הרוח הבורגנית לתוכי והשפיע על מתכונת הצבעותי הפוליטיות כאמור לעיל.
אם אז,בשנות הששים, היה אומר לי מישהוא שאני עתיד להצביע עבור מפלגה בורגנית מסוגהשל המפלגה "הפרוגרסיבים" שהפכה למפלגה "הליברלית" באותם הימים של שנות החמישים\שישים; הייתי מביט בו כבמשוגע.

ולמרות הכל השוויון כערך שממנו נגזרים הבטים רבים פוליטיים חברתיים וכלכליים עדיין נחשב בעיני.

באתם הערבים היה אבי, ששרת בצבא האדום, מאזין לשידורי רדיו מוסקווה ברוסית . בהתרגשות רבה, אוטנטית; אני זוכר אותו מבשר לי על מותו של סטלין ב 1953. לקח עוד מספר שנים רב עד לשנת 1991, שנת התפרקותה הסופית של האימפרי הסוביטית הקומוניסטית ונצחון הגוש המערבי שהתפרש כנצחון כלכלי של הקפיטליזם על הקומוניזם.
מאותם ימים שבהם מפלגות כמקי ומפם התייחסו בחרדת קודש לשגיונותיו של סטלין "שמש העמים" ומשטרו , הפלגנו כאן בארץ למחוזות רחוקים של כלכלה חופשית, הפרטה, מיקוד חוץ , טייקונים וקריסת ההגנה על ציבורי עובדים גדולים – עובדי הקבלן למיניהם.

הדבר כמובן מתבטא גם בחלוקת העושר הלאומי בין אזרחי המדינה ובקיטוב שבחלוקת ההכנסות.

במאמר של הכלכלן חתן פרס נובל גוזף שטיגליץ מצטטת מירב ארלוזורוב בדה מרקר ומוסיפה נתונית לגבי כלכלת ישראל ולגבי תהליך של גידול הקיטוב (חלק מהצטוט):

a

כאמור הגידול בקיטוב מאפיין את כל העולם המערבי ואף בארצות הברית. כמובן שכאן גישות סוציאליסטיות הן בבחינת סדין אדום לעיניו שח אמריקאי שהתחנך על ברכחי כלכלה חופשית ו"שוויון הזדמנויות" בהרצאה ביוטיוב שהוספתי לה תרגום מעלה המרצה תהיות לגבי חוסר השוויון בחלוקת ה"עושר הלאומי " בארצות הברית של אמריקה כן שומו שמיים ומציע לכולם לבחון זאת בעיניים מפוקחות יותר.

את ההרצאה ניתן לראות כאן:

מכיוון שהגישה של האמריקאים היא יותר מתנצלת בבואם לדון בפערים כלכליים נדרש המרצה הבא להשתמש בתועלות החברתיות שכנראה תושגנה אם פער זה יקטן.

הדבר דומה לגישה הקפיטליסטית הפטרונית שלפיה בעלי חברה\מפעל כל שהיא מעוניינים ברווחת העובדים אף יותר מהעובדים עצמם שכן רווחת העובדים תעלה את תפוקתם לחברה\מפעל ובהכרח ישתפר גם מאזנה .
גם האופנה של תאגידים רבים ובנקים גדולים ל"היות מעורבים בקהילה" או לחילופין להיות ירוקים ואוהבי סביבה באים מאותו מקום תדמיתי (ועל זה נאמר בלשונם my foot ). תדיר אני נזכר בהם שהקופאית בסופר הופכת גם לשליחה חברתית ומתרימה אותי בקופה למטרה נעלה.

המרצה ריצרד וילקינסון (בערוץ TED – ניתן להוסיף כיתוביות בעברית), מראה תחילה את פילוג אי השוויון במונחים של היחס בין ההכנסה של %20 העליונים מהאוכלוסיה להכנסת  %20 התחתונים של האוכלוסיה. ישראל תופסת מקום מכובד מספר 7 בקיטוב מתוך 23   מדינות שנבחנו.

b

המרצה בחר מספר פרמטרים חברתיים שלילים כגון : תמוטת תינוקות,שתיה,תוחלת חיים,רציחות,מאסרים ועוד ויצר "סל" של שכיחות נושאים אלו .

בגרף הראשון מוצג פילוג ה"סל" המכובד הזה למול הכנסה לאומית (תל"ג לנפש)

הפיזור לא הצביע על חוקיות או קשר בין ההכנסה הזו לפרמטרי ה"סל" :

c

לעומת זאת כאשר הוצג אותו סל ביחס לדרוג היחסי המדינה ב"גרף אי השוויון בהכנסות, התקבלה קורלציה מענינת : המדינות עם אי השויון הגדול יותר הן כם אלו עם נתוני ה"סל" השליליים יותר! גרף ליניארי.

d

ההרצאה המלאה בהמשך.

שוויון כערך ?

שלי יחימוביץ בנאום הבכורה בכנסת החדש מתגוללת על יאיר ומפלגתו ומתייחסת לחלקו באוליגרכית ההון שלטון כפי שמופיע בסרטון הבא:

שלי יוצאת על יעקב פרי "נציג מעמד הביניים"

התעמקתי קצת במלה החמקמקה "שוויון"  ומשמעותה, כבר עתה המונח פתלתל ורב משמעי האם הוא ערך או מלת תואר למצב חברתי האם שויון הזדמנויות – הוא המונח שאליו יש לחתור כדי להשיג חברה טובה יותר או שמא ההון הצבור בידי יחידים המהווים חלק מאוליגרכית ההון שלטון המנהלת את חיינו סופו להגדיל את אי השוויון כאותו משוב חיובי הגורם לתופעה להגביר את עצמה עד לרגע הפיצוץ.

מהו אותו פיצוץ האם מהפיכה כוחנית האם כאוס או שמא נישאר בתוך חוקי משחק פרלמנטריים כדמות תנועת המחאה האחרונה והבחירות האחרונות.

דוגמאות רבות מלפנינו מצידינו ומאחורינו לכאוס כלכלי חברתי והאחרונה שבהם קפריסין, ומכיון שהנבואה ניתנה רק לקטן לשוטה ול"עתידן" שבאקדמיה לא לי להתנבא.

מאמר מעולה בנושא של  ד"ר אורית קמיר מהאוניברסיטה העברית מדוע עדיף (שוויון) כבוד האדם על שוויון החירות?

המאמר ,תאורתי ויסודי מנתח את המונח בהביטים חוקיים והיסטורים ומעלה על נס את השוויון – שוויון של כבוד האדם וחרותו.

מתוך המאמר אצטט שלוש פיסקאות: הראשונה נוגעת לשויון בעולם הליברלי; שבו המעמד הבינוני העירוני באירופה שסבל מקיפוח מצד המעמדות השליטים פיתח את התפיסה – שלפיה החרות שהיא המשאב העליון והיקר ביותר ניתנת להגבלה אך ורק על ידי "שוויון החרות" שמשמעו שכל אדם זכאי לאותה מידה של חרות מן העולם הסובב אותו …. ולכן עקרון השוויון מבטיח מחד שכל בני האדם יוכלו לממש את חרותם במידה שווה; ומצד שני הוא מגביל את חרותו של כל פרט ואת חרות המדינה, שהגבול שהוא קובע למימוש החירות הוא זכותם של כל בני האדם האחרים למימוש שווה של חרויותיהם.

וזו גם התפיסה הנוהגת בארצות הברית ומשפיעה על אזורים רבים בעולם ועל דרום מזרח אסיה.

הפיסקה השנייה מתייחסת לשלוב כבוד האדם וחירותו .

e

f

הפסקה השלישית מתייחסת לשוויון כבוד האדם וחירותו  ומרחיבה לגבי הדרישות הנוספות הנובעות מכך.

g

את הזכות של האזרח דווקא נראה לי שהטמענו. ראה גם כאן אפילו בנאומה של שלי יחימוביץ בכנסת על הזכות ל"מקרר מלא".

שלי וה"זכות" למקרר מלא" ועוד

אלא כפי ששלי בודאי יודעת ממרום מעמדה לא היא יכולה להביא לשינוי. דווקא ולמרבית הפליאה יאיר ובנט שניהם לכאורה מהאוליגרכיה יכולים להביא את השינוי ואף התחייבו לכך.
השינוי להשגת יתר שוויון ;יושג כמובן לא ברמה התיאורית של ניסוח חוק זה או אחר ושום עתירה לבג"ץ לא תמלא את המקרר הריק.

שפור המצב בתחום השוויון נמצא במתווה התקציב המוצע ומערכת המיסוי במשרד האוצר ולפיכך באחריותו הישירה של יאיר. שיפור כזה שיגרום לחלוקה מאוזנת יותר של המשאבים ואת תוצאותיה בהבטים של שוויון הזדמנויות אמיתי ו"כבוד האדם" במובן זכאות לחיים מעבר למינימום הישרדותי.

כידוע במקומותינו; מה שלא יעשה בתחילת הקדנציה בשנה הראשונה או בשנה וחצי הראשונה כנראה שכבר לא יעשה בכלל , אז יאיר; שלי ואנכי צופים בך

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*