פתאום, בנאנסי

image_print

הפוסט המקורי מ 10 מאי, 2012
p788

בוקר ראשון במלון בנאנסי

בלילה רגע לפני שנרדם , בחשכה המוחלטת בקיר שליד מוארת תמונה כבתיאטרון צלליות ; חורש וברוש מיתמר מתוכו. מהיכן זה מגיע, הוא תוהה ונרדם כמעט מייד. עייפות הנסיעה וארוחת הערב הדשנה מכריעה אותו.


תצוגת קיר

בבוקר המועקה זוחלת מבטנו, הוא מתיישב בכבדות בכסא ומתחיל להתלבש, מצר על הזלילה של הערב הקודם.

בוא נרד לחדר האוכל, מאיצה בו אשתו, מוטי ויהודית כבר מחכים.

בשולחן הוא אוסף כוס מיץ וממהר להתיישב באותו כסא כאתמול, מוזר הוא חושב, איך במהירות הכסא כבר "שייך" לי.

האחרים מלקטים לצלחות מזון מהמזנון, ותחושת הכבדות עולה ומתפשטת, עדין שומר על ארשת פנים סבירה שאינה מסגירה את המתרחש בגופו. מתבונן בשולחן הסמוך שם תיירי סוף שבוע משפחה שלמה צוהלת מסביב לשולחן העגול. פתע הוא נכנע לעייפות ולתחושות בבטנו, אינו יכול יותר, מניח ראשו על השולחן-די.

האם כך, נראה הסוף , סתמי , בנלי? הוא מצליח לתהות, בינו לבינו.

בשלחן הסמוך אורחת מבחינה במצוקתו , מציעה לתמי ויהודית לקרוא לבנה הרופא. ראשו על השולחן הוא חש שמישהוא מתיישב לידו , רופא כנראה.

מרים את ראשו מהשלחן,והנה נשקפים לו פניו של הרופא כה קרובים וכה רחוקים. באנגלית בסיסית פותח הרופא ושואל לתחושתו .הוא מנסה לענות אך המלים לא יוצאות , לשונו לעה בכבדות בפיו ומצליחה לפלוט רק כן ולא .

אחות, מבין אורחי המלון מצטרפת אף היא ופולטת הנחיות מדויקות . צריך להשכיב אותו על הרצפה, מוטי והרופא מסייעים בידו ומשכיבים אותו על הרצפה רגליו מורמות ההקלה מורגשת כמעט מיידית.

הרופא שניסה למדוד דופק ולא הצליח מציע להזמין אמבולנס ;אירוע לב הוא טוען. צוות האמבולנס מגיע ומודד לחץ דם נמוך עד להבהיל אף הם לא מוצאים דופק.
שרוע על הרצפה מצליח כבר לפלוט מלים הוא "מתלוצץ עם רופאו" ועם צוות האמבולנס. כנראה שאני כבר בר מינן הוא פולט לעברם.

האמבולנס נוסע במהירות במסלול המהיר על פסי החשמלית, הצעיר הצרפתי שלידו באנגלית שבורה מנסה לדובב אותו , רק שלא יתעלף לו בדרך.

המיון בבית החולים הצרפתי שטוף באור הניאון הלבן , הצוות מנסה למצוא אחות דוברת אנגלית, תחושת הניכור גוברת. הטיפול בעצלתיים מזכיר לו לו סופי השבוע בבתי החולים בארץ. בנגוד לארץ אין כאן, בפנים ,עדרי מלווים לחולים.

מה עובר על תמי הוא דואג, האם יתנו לה להכנס? ממתין בקוצר רוח לבואה .

לאחר השחרור מהמיון, נסיעה לחדר במלון ושם במיטתו הוא שוקע בשינה כבדה .

בלילה אשתו מסבה את תשומת ליבו לצללית האדנית בחלון המוקרנת על הקיר שלידו. הוא נזכר בתאטרון הצלליות של אתמול ; איך לא תפסתי זאת ;הוא תוהה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*