שבט קדום

image_print

הפוסט המקורי מ 03 ספטמבר, 2010
p691

עם הבחירה

 

בערוץ נשיונל גיאוגרפיק, סיפור על שבט ביערות האמזונס.לשבט נגלה לפני דורות רבים האלוהים (כן, זה שברא את היקום ואת עולמינו), הילידים מכונסים ועדויים בבגדים טקסיים, השמאן מנצח על הטכס, והעדה כולה פוצחת בריקודים וזעקות שבר , נכנסת לאכסטזה.

מצלמתו של צלם הסרט מתרחקת “סוף”. תם הסרט. עוד סיפור אנתרופולוגי מרתק שישכח ממני מייד; אני חושב לעצמי ואץ בזמן הפרסומות למקרר ל”תדלק”.

בעצם אני הוא זה שחי בסרט ,אני מהרהר עם שובי לספה, נכון ; לא שטריימל ולא שמלתו של הרב עובדיה,לא מחולות על הקבר באומן, כל אלו לא היו בסרט שראיתי ; אך כל כולי שקוע ב”סרט” הזה עד צוואר.

אין כמו עו”ד שפטל ותוכנית הרדיו שלו להזכיר לי עד כמה חיינו הם ” בסרט”.
בתוכניתו ההזויה ברדיו 103 אפ.אם, הוא מתגולל על עמוס עוז ומרעיו השמאלנים ומצטט לחיזוק מתפילת שמונה עשרה את הברכה ה 19 שלטענתו היא הברכה היחידה שנוספה במרוצת השנים ומכאן חשיבותה :
וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִקְוָה, וְכָל הָרִשְׁעָה כְּרֶגַע תֹּאבֵד (נ“א: וְכָל עוֹשֵׂי רִשְׁעָה כְּרֶגַע יֹאבֵדוּ), וְכָל אוֹיְבֶיךָ (נ“א: וְכֻלָּם) מְהֵרָה יִכַּרֵתוּ, וְהַזֵּדִים מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְמַגֵּר וְתַכְנִיע בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה’, שׁוֹבֵר אוֹיְבִים וּמַכְנִיעַ זֵדִים.

כאמור מתייחס שפטל לעמוס עוז ומרעיו ומאחל להם איחולים כלשון ה”ברכה”. מטעמי חסכון אני מציע להשתמש באותה מגפת דבר שיביא עובדיה הרב (ושלוחו, הוא האלוהים), שמתכוון למחות את אבו מאזן והפלסטינאים מפני האדמה.(עדכון- ראה גם התייחסות מאוחרת יותר ב”עין השביעית”
12.9.2010 כאן )

איך הגעתי לשבט הנדיר הזה ? רק בכוחו של אירוע סטטיסטי נדיר, בעל הסתברות של 2.5 פרומיל, זכיתי להימנות עליו (10 מליון מתוך 4 מיליארד תושבי כדור הארץ יחס של 1:400 ; יפה).

מסלול הכניסה שלי אישית היה קל יחסית . בעצם הכניסה היחידה והעיקרית כמעט לשבט המסוגר והמסתגר הזה, היא דרך הכוס של האימא שלך, או בקיצור” שער כוסאמק”.

הכניסה האחרת לשבט עוברת דרך גיהינום אותו מעבירים רבנים את הרוצה לעבור דרכו , זהו “שער הגיור”, למול המסלול המקוצר – ממש גן עדן, שזכיתי בו, אני גאה במהלך הנבון שביצע אבי עבורי.

גאווה

שלא תטעו, כמו חייל גולני המפתח עם הזמן גאוות יחידה , אצלי דווקא התהליך היה הפוך. גאוות היחידה נוצקה בי כבר בשנות ה 60 בבית הספר; עת חינכו אותנו על המורשת הציונית.
ועל היות היהדות מוסרית כאין כמוה ובייחוד על רקע התנהגותם של יתר העממים.
התייחסות נאורה לאלמנה ליתום ולגר, היחס לעבד, יום המנוחה – השבת ועוד אמירות של “נאורות מוסרית” שלמדנו לצטט בעל פה מדברי הנביאים. וספינת הדגל- “אהבת לרעך כמוך” כמה התגאינו; כל זה שלנו!

מהי לעומת כל אלה למשל, תרבות יוון? כל כולה טיפוח אידיאל היופי והגוף , דברים חיצוניים ,לא נחשבים; בז הייתי להם.

תחושת הרדיפה שהנחילו לי הורי לאחר שעברו את השואה, בוודאי שחיזקה את זיקתי לשבט הקדום, (עודנה מנחה אותי עד עצם היום הזה) .פשוט גדול ממני.

אפילו את אותו טכס קמאי שבו תמורת חלק מהזין, אנו מתחברים לשבט ה”גדול” שלנו, אפילו זאת, קיבלתי ברצון ואף חגגנו אותו ברוב טכס לילדי ונכדיי, סוג של התרסה לעולם- השבט הקדום עודנו כאן.

כבר אז בנעורי התחלנו לצפות בסטטיסטיקות המלהיבות, כמות היהודים שבין זוכי פרס נובל למול משקלם הזעום באוכלוסיית העולם. כמה גאים היינו על היותנו ראשית גאולה בארצנו (ויצירתנו הייחודית, הלו הוא הקיבוץ) מחד, ונצר לשבט קדמון שברשותו “המוח היהודי”.

עד היום , אני מתמלא בגאווה על זכית יהודים בפרס נובל, וגם על החלופה “הפחותה מעט” המסתמנת לאחרונה של מועמדות לאוסקר האמריקאי.

עם עליית כמות הדוקטורנטים ההודים הקוריאנים והסינים מחד והתחממות האקלים המייבשת את המוח בארצנו הקטנה מאידך, נראה לי שלא נוכל לשמר יתרון זה לזמן רב .

אך לא אלמן ישראל, סדרות הטלביזיה היוצרות גיבורים לרגע מסוג אח גדול ,כוכב נולד, הישרדות ודומיהם מבטיחים לנו מקור גאווה עתידי; בייחוד שהזוכים ראה זה פלא ,גם הם יהודים כמונו.

ספקות

הספקות מטבעם החלו מאוחר יותר.חלקם אני זוקף לשבועון מיוחד: העולם הזה של אורי אבנרי .היה זה השבועון הראשון, על רקע העיתונות המגויסת של אותם הימים,שהשתמש בתמונות נשים ערומות יחסית באותם הימים כפתוי שעבד עלינו ויחד עם זאת שרבב תחקירים אמיצים וסנסציוניים בגנות הממסד.

כך למשל שם ללעג ולקלס את “חושיסטן” – כלשונו ;ממלכתו האגדית של ראש העיר חיפה אבא חושי על סיפורי השחיתות שחשף בה ואף היה בין הראשונים שהחל להתייחס לנושאי הפלשתינאים ולהחשיבם כישות.

בכלל , הסיפור שיש אלוהים שכופה על נתיניו דקה אחר דקה איך להתנהג.
החל מדרך נטילת ציפורניים ואיסור לבצעה בשבת, וכלה בדרישה להודות לו מדי רגע ורגע, כל זה היה למקור של וויכוחים (כמובן עקרים) למשל עם סבתי המאמינה, ודוסים אחרים בהמשך הדרך. מבלי שאיש מאיתנו יזוז מעמדתו ולו כמלוא הנימה.

כמה נראו פתאום דתות אחרות “נאורות” ו”אוניברסאליות”,דתות בהן האדם בוחר באלוהים לעבדו, והאלוהים לא מנג?ס לו מדי שעה.

כן גם שם יש אופנות ובאסלם למשל אופנת הנשים די דומה לאופנת הנשים של הדוסיות אצלנו כי גם שם “קול באשה ערווה” ; פחות או יותר.

האלוהים שלנו הוא בעצם “אבא”, כמאמר הדוסים. אבא שהעדיף בן אחד על בניו האחרים, וכידוע לנו ול”נני” מכך צומחות הצרות במשפחה.

פתאום נוכחתי לדעת שבעצם כל ה”כללים הנאורים” שכבר ציינתי כולל “ואהבת” מתייחסים אך ורק ליחסים שבתוך השבט היהודי. האם ראשוני הציונות שכה הללו את המוסר היהודי היו ערים לכך ו”עיגלו פינות” או שבעצם, בורותם בנושא ורצונם ל”יפות” גרמו להם לעגל פינות בחינוכינו?

הגויים אינם כלל בחזקת בני אדם; כך על פי חלק גדול מהפוסקים, ואפילו “לא תרצח” לא חל עליהם,
(ראה הספר החדש “תורת המלך” של הנבלים ברשות התורה – הרב יצחק שפירא ויוסי אליצור מהישיבה ביצהר).
וכל קיומם של הגויים; בייחוד בארצנו הקדושה, הוא בכלל בחסד ולא בזכות, נו ,שויין.

הלאה

בשיחות השלום הנוכחיות, אין איש מאמין. למה לנו; מה חשיבות יש להם לכוחות כלכליים ,מדיניים, צבאיים.
המציאות היחידה היא זו של תודעתנו (היהודית). כבסרטי מציאות מדומה, אנו בטוחים בניצחוננו, והרעים; עליהם מגיפת הדבר כבר נגזרה ,רק עניין של זמן .
כמה פולסות דנורא על השמאלנים שבתוכננו וזהו, הכל יהיה בסדר.

ה”צדק” ינצח.

אבל הצדק של מי לעזאזל?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*