נסיגה

נסיגה

Print Friendly, PDF & Email

הפוסט המקורי מ 30 ינואר, 2012
p775

ברכב

חורף 2012 , במכונית הנוסעת אני מקשיב לסדרה של הרצאות של פרופ. הר סגור ז"ל , מעניינות ואקטואליות כתמיד.

ההרצאה הנוכחית מספרת על תהליך בצרפת שארע פחות או יותר במקביל למשפט דרייפוס – תחילת המאה ה 19 ושמה : ניתוח קשה-על הפרדת הדת מהמדינה בצרפת ב- 1905

מספר ראשי ממשלה של הרפובליקה הצרפתית דאז, משוכנעים בנחיצות החינוך ואיכותו לילדי האומה ובשורה של פעילויות של מספר שנים הם מצליחים להוציא את

התלמידים מידיו של החינוך שהושתת עד כה על מורים מטעם הכנסייה – כמרים ונזירים .

בסופו של דבר נקבע שהחינוך הקתולי כחינוך "בחירה" ללא מעמד מטעם המדינה וכזה שאינו מעניק כל תעודה שמוכרת על ידה.

בתי ספר חילוניים וחדשים שהוקמו ע"י הרפובליקה וזו אף הכשירה את מורים חילוניים חדשים. בכיתות הוסרו כל הסממנים הקתולים שנהגו עד כה . כל זאת ארע

במדינה קתולית למהדרין שמרבית אזרחיה אנשים מאמינים.

אותם ראשי ממשלה צרפתיים, אנשים בעלי חזון ויכולת ביצוע הבינו את הצורך בחינוך מתקדם לקידומה של האומה הצרפתית חינוך שלא ייתכן במגבלות הדת.הם

אף הבינו את הסתירה הבלתי ניתנת לגישור בין החינוך הדתי לחינוך החילוני סתירה שלא ניתן לישבה .
החינוך הדתי מתבסס על כך שהסמכות העליונה שאין למעלה

ממנה היא של האל ולפיכך גם חוקי ה"מדינה" כפופים לו ואינם יכולים לסתור אותו – רק את שלטונו של מלך בחסד האל, כפי שהיה עד כה בצרפת, ניתן לשאת אבל

בשום אופן לא שלטון "ארצי או דמוקרטי" .

לעומת גישה זו; בחינוך החילוני אין שום גורם שהוא למעלה מחוקי המדינה, שנקבעים ואף ניתנים לשינוי ע"י גוף הנבחר ע"י האזרחים.
עצם קיום החינוך הדתי , יגרום לנחשלות ובסופו של דבר לקיום מדינה בתוך מדינה ולמלחמת אזרחים.

זאת כבר הבינו המנהיגים (בחלקם מאמינים קתולים ברמה האישית), בצרפת של לפני למעלה מ 200 שנה!.

את האמונה הדתית ; כך קבעו,יש להשאיר לרמה האישית בלבד- הפרדת הדת מהמדינה.

הכנסייה כמובן ,נלחמה בכל כוחה ב"שטן החדש" – בדמותם של מחוללי מהפך זה תוך שהכנסייה וחלקים נכבדים מתומכיה פותחים במסע שיסוי ומאחלים בגלוי

מוות לאנשים אלו. אחד ממובילי השינוי אף נרצח בידי מתנקש שלנוחיות כולם הוגדר כבלתי שפוי.

ולמרות כל זאת, התהליך הצליח והפרדת הדת מהמדינה בצרפת נחלה ניצחון שתקף עד עצם ימינו.

תוך שאני מקשיב ומחליף את המלים "כנסיה" ב"ממסד הדתי היהודי" ו"קתוליות" ב"דוסיות" , אני נחרד מהאנלוגיה לחיינו כאן ;במדינה – ובהיפוך התהליך הנ"ל

שמתרחש לנגד עינינו.

ראשי הציונות החלו במדינה בחינוך חילוני ממלכתי תוך שהם משאירים זרם חינוך דתי ומבלי שהם דואגים להפרדת הדת מהמדינה קוצר ראות מזעזע מבחינת

אנשים שבתחומים רבים אחרים היו בעלי חזון כביר.
תוך זמן קצר להפליא של כ 60 שנה, החינוך הדתי על גווניו עומד לכבוש את מערכת החינוך כולה.

שורש הרע – אי הפרדת הדת מהמדינה, היכן המנתח מוכשר שיבצע את ההפרדה,דמינו ניגר, ומניין יבוא עזרינו?

אצל הדודה והדוד

בביתם שבכפר אנו מבקרים

אותם. שמיים קודרים וזרזיף טורדני מקבלים את פנינו , הבוץ הכבד ממלא את השבילים. הבית הקטן בצמוד לסככה – הרפת הישנה ,נטוע במקומו כאחד העצים,

כמימים ימימה .

בסלון ישובים על כסאות נכים; הדוד לאחר שבץ מוחי שעבר לפני כמה שנים והדודה הסובלת ממחלה ניוונית .שכלה עימה, דיבורה מעוות.
המטפלת ;רואה ואינה

נראית,טורחת בשקט סביבם ומגישה לנו תה חם וטוב.

הדוד; כבן שמונים ,חיוך תמים וטוב נסוך על פניו, כתמיד. במרבית הזמן הוא קשוב ,מגיב רק לשאלות ישירות וכשהשאלה קשה לו למענה , וכך הדבר בדרך כלל ,הוא

מעביר את המשכה במנוד ראש לדודה המורגלת בכך.

הדודה ;מתארת את מצבו של בעלה , מלינה על אובדן הזיכרון, יחד עם זאת; היא אומרת, הוא מיטיב לזכור אירועים מהעבר הרחוק .למשל שיר החרוזים שלימדתו

אימו בגן.
נו איך נשמע השיר, היא פונה אליו מעודדת והדוד בשמחה בקול ברור מצטט ברצף את חרוזי שיר הילדים , ממשיך בגאווה לרצף של חרוזים בערבית .

לשאלתי מניין השיר בערבית הוא משיב שזהו השיר שלימד אותם שומר השדות הערבי ,אי שם בקיבוץ של ילדותו. ערבית אינו יודע, ופרט לצמד מלים "עופי יונה"

שהוא מזהה את משמעותן , מרבית המלים נשארות חסרות פשר.

תמונות דהויות עוברות מיד ליד, הנה כאן הזוג; צעירים ויפים. הדוד עוד לפני שאיבד את עינו במלחמת השחרור . ציוריהם וצילומיהם של הילדים והנכדים ניבטים אלינו

מהקירות. זמן הולך וניגר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *