מהפכת אוקטובר?

הפוסט המקורי מ 21 נובמבר, 2011
p759

יולי 2011

מחאת האוהלים מתרחבת, פה סטודנטים, שם זוגות צעירים, פה הורים לילדים מוחים על יוקר החינוך ומוצרי תינוקות, שם מוחים על עלית מחירי החשמל הצפויה.

הפוליטיקאים כדרכם מביבי דרך ציפי ושלי מנסים לחבק ולמנף. האחרון פוליטיקאי בפוטנציה עיני יו"ר ההסתדרות מנסה גם הוא להצטרף שמא העגלה תיסע בלעדיו.

בלהט העשייה ; הרופאים קצת בצד , למרות הסימפטיה גם הם בקלחת.

והתקשורת בעונת המלפפונים שלה כמוצאת שלל רב נרתמת אין מקמצים במילים : כיכר תחריר ומהפכה .

המתנגדים, דרך כלל, נשמעים כאנשים "מטעם" ובדרך כלל לא זוכים לאהדה, אחרי ה"תספורת" (מלה מעודנת לשמיטת חובות של אג"ח בן דב ותשובה לפניהם), לאיש אין כבר סבלנות.

לא מהפיכה כאן כי אם פרפורי גסיסה של המעמד הבינוני החילוני, כל היתר כבר דאגו להם דרך לובי משומן – אנשי שטחים, דוסים, עשירון עליון וכולי; מה נשאר- עובדי קבלן וסתם פועלי ייצור (פעם קראו להם פרולטריון) והמעמד הבינוני.

המעמד העובד , משרת בצבא ובמילואים ומהוה מקור לא אכזב למיסוי, נשחק. מתקיימת בו הנבואה של ספרו של רכלבסקי "חמורו של משיח" זהו המעמד שהיה לפרה החולבת של כולם וסופו כליה,דומה שהנבואות האפוקליפטיות שבספר ההוא מתקיים .

לכידות

זה זמן שהחברה מפוצלת, שבטית, "אחדות" ו"דגל" מכסים בה על עוולות והתנהלות קלוקלת שלא הייתה מביישת כל מדינה נחשלת.

אחד העיתונאים מתלונן על כך שדרישות המפגינים כל כך סקטוריאליות ולא "כלליות" , ומזכיר כדוגמא את מאבקו של מוטי אשכנזי לאחר מלחמת יום כיפור שם, הוא מתגעגע, הדרישות התייחסו לשינוי השיטה ולא ל"תן לי" סקטוריאלי.

דבר אחד לפחות ניתן לזקוף לזכותו ל"תן" הסקטוריאלי , טומי לפיד ומפלגתו . מאבק הסקטוריאלי של אותו מעמד ביניים חילוני וזכה לראות בריסון של המפלגות הדתיות לזמן מועט.

ראה זה פלא , געגועים לטומי לפיד.

הלכידות כבר מזמן אינה קיימת , הדה נשאר רק ב"מתק שפתיים" בסגנון השיר ה"כולנו יהודים" ובתוכניתו של הדתי מחמד בערוץ 2 על פרשת השבוע שקהל היעד שלה הציבור החילוני.

כל זאת על אף געגועינו והצורך הקיומי בה, נוכח מצבינו בעולם שהביטוי המיוחס לברק להיותנו "וילה בגונגל" ,שפראים רוקדים מסביבו ומאיימים להחריבו מתאים לו להפליא..

י

אוגוסט 2011 ,פיגוע, מרגול

כצפוי אין ישן מהעיתון של אתמול. אוגוסט חלף והפיגוע בדרום , קאסמים ואירוע מרגול, תופסים את הקשב הציבורי,וכמובן ספטמבר והמדינה הפלסטינאית בדרך.

נותרה תחושה עמומה שהמחאה מתפוגגת.

פעם ראשונה שנראה שיש אפשרות להשפעה על דרג פוליטי שלא דרך מרכזי מפלגות וחברות בהן.

וכך באה לה הפגנת המיליון ומוכיחה שעדיין המחאה מפרפרת , האם תתעורר שנית שיפורסמו מסקנות ועדת טכטנברג או שמע האירועים הצפויים, שנת הלימודים, החורף, כל אחד לחוד וכולם יחד יחברו לביבי ובא לציון גואל.

כמו רבים וטובים אחרים אני נוטה לחשוב שחלק חשוב – תודעתית (כן המלה השנואה ההיא ממלחמת לבנון האחרונה), כבר נעשה.

ואולי; בבחירות לכנסת הבאה?

ספטמבר 2011

ההדלפות מועדת טכטנברג מקדימות את הפרסום הצפוי, לפחות ממה שפורסם אין אזכור לנושא יוקר המגורים שהיה העילה העיקרית למחאה.ההדלפות ומעוררות מחדש דיונים ומחאות.

מרבית אתרי האוהלים פונו או צומצמו,ואולי עוד סימן לסוף,ספר אינסטנט על המחאה של קיץ 2011 שמזדרזים להוציא לאור ה"בולדוג" לשעבר – גיא מרוז יחד עם אורלי וילנאי והצלם אלדד רפאלי.

ויכוח גדול ניטש כמובן על מעשיותן של הדרישות ועל האפשרות לקיימו מבלי לפרוץ את מסגרת התקציב בצורה דרסטית.אחרים מדברים על שינוי בעדיפויות ומתכוונים בעיקר לנתח של תקציב הביטחון.

חלק מהפתרון למשאבים הנדרשים טמון ב 2 תהליכים (להערכתי) ; ובשניהם פוטנציאל ניכר להגדלת הכנסות המדינה וביצוע של חלק גדול מהנדרש- בהמשך.

אוקטובר נובמבר

אוקטובר חודש המהפכה (המהפכה הבולשביקית) , חלף והמהפכה לא קרתה. בסופו של חודש אוקטובר, ניסיון להפגנה שלא צלח ;ללא השתתפות סטודנטיאלית.

סרט על "גיבורת המחאה" דפני , בערוץ 2 וזהו, כן ומאבק הרופאים המתמחים מתמשך וטרם הגיע לפתרונו.

במקביל חבורה של תנועה עם מטרה של Occupy wallstreet , עדיין חיה ובועטת – בניו יורק.

הון שחור

מאגר ענק של הכנסות בדמות ההון השחור קיים ומונח לפתחינו . בהערכות זהירות הסכום שעליו לא משולם מס (הון שחור), עומד על כ 20% מהתוצר הלאומי והוא בסדר גודל שנתי של כ 15 מיליארד שקל.

בהנחה שניתן להשיג העמקה ניכרת של הגביה ולקבל חלק מסכומים אלו לאוצר המדינה נמצא כאן מקור תקציבי של בין 5 ל 10 מיליארד שקל לשנה! זמין לטווח קצר.

מה מונע מהשלטון לממש סכומים ניכרים כאלה?

מחד כנראה שחיתות מתמשכת בארגוני הגביה הממשלתיים וביטוים בהרשעתו בלקיחת שוחד שח דוד ואנונו חוקר מס בכיר שנידון לשש שנות מאסר והמעיד על המצב העגום.

מאידך ההנאות שיש לאזרח משלם המס שעה שהוא בוחן האפשרות לקבל הנחה בדמות ערך המע"מ על תשלום במזומן לאיש השרות או לחילופין הנחה דומה על קבלת חשבונית על חלק מהתשלום לאולם שמחות והדוגמאות לכך רבות וזמינות.

קיימת רק אפשרות אחת להתנגד לכך : ביצוע תשלום מלא וקבלת חשבונית ;מלאה= יצאת פראייר.

האפשרות לדיווח לשלטונות כמעט לא קיימת, אלא על רקע של נקמנות.

להערכתי בקמפיין מתאים שיצמיד העלמה = לגניבה מכיסינו ושלוב של פיתוי בדמות שותפות הגורם המדווח בסכום שהמדינה תקבל מהמעלים תקטין תופעה זו עד למאוד.

באשר לכספים שכלל לא מדווחים כאלה שמקורם בפשע כגון סמים, זנות ,דמי חסות וכיוצא באלה , גם כאן העמקת היכולת המשטרתית לפעול נגד משפחות פשע בדרכים כלכליות תתרום כמובן גם להגדלת הכנסות המדינה וכפועל יוצא הקטנת הפשיעה.

על תהליך הלבנת ההון – אופציות ראה כאן.

האם זה ייתכן ; עדיין?

העובדים

נתוני הסטטיסטיקה על האבטלה בארץ הקודש מחמיאים פחות כ 6% נתון מצוין לכל הדעות, אך האם נכללים בו גם עצמאיים קטנים , ויותר מכך האם נכללים בו דוסים שינם עובדים ונשים שהיו יכולות לעבוד ואינן עובדות במגזר זה או במגזר הערבי?

בודאי שלא וכך יוצא ששיעור ה"עובדים" במשק הישראלי נמוך משמעותית למרות שאין לכך שום ביטוי בנתוני האבטלה.

לטווח הארוך ,עליה בשיעורים מתונים באחוז זה מעבר לתוספת שתביא בתל"ג ובהכנסות תקטין גם מהותית את נטל האי שוויון ההולך וגדל בין האוכלוסייה שיצאה להפגנות ושרואה את עצמה כורעת תחת הנטל שאינו מתחלק בינה לבין יתר אזרחי המדינה שאינם שותפים לנטל זה, והכול ברשות – רשות הפוליטיקאים.

אוליגרכיה

אוליגרכים מושג המתקשר אצלינו לאוליגרכים רוסיים אותם מולטימליארדרים שזכו בהונם בנסיבות לא ברורות סביב התפרקות האימפריה הסוביטית. והם המושכים בחוטי השלטון , תמיד ברקע , משמרים את מעמדם ועוצמתם.

אוליגרכיה – בהגדרתה:

אוליגרכיה היא צורת ממשל שבה רוב הכוח הפוליטי מצוי אצל חלק קטן מהאוכלוסייה (שהוא לרוב החזק ביותר גם במובנים אחרים – כלכלית או צבאית). המילה “אוליגרכיה” מגיעה מהמלים היווניות ל”שליטה” (ἄρχω arkho) ו”מעט” (ὀλίγον óligon). יש תאורטיקנים פוליטיים שטענו כי כל חברה היא למעשה אוליגרכיה, גם אם חושבים שיש בה מערכת פוליטית אחרת.

בהרצאה ישנה מתוך היסטוריה של הפרופ מיכאל הר סגור הוא מציע תזה מעניינת , שבה בפרפרזה על המרקסיזם שלפיה ניתן לעקוב אחר מהלך ההיסטוריה על פי מאבק בין המעמדות טוען הרסגור שלדעתו ניתן להחליף זאת במאבק נגד האוליגרכיה

גם בקומיניזם התבססה מייד אוליגרכיה בשלטון וככל אוליגרכיה היא ביצרה את שלטונה ונמנעה מקבלת חברים חדשים ,

העם או כל מי שמחוץ לאוליגרכיה סובל ולכן המאבק האמיתי צריך תמיד להיות כנגד האוליגרכיות השולטות.

להערכתי בווריאציה קלה נראה לי שאחת מ”דרכי השלטון” של האוליגרכיה היא הפצת האשליה ש”כל אחד יכול” כל אחד יכול להבחר לנשיא בארה”ב כל אחד יכול להפוך למליונר הייטק וכולי, הקונה הגדול של רעיונות אלו הינו כמובן מעמד הביניים , והערעור על האוליגרכיה הקיימת מתחיל אצלו ברגע שהוא “נפגע” או אז מתגלה לו להוותו שחייו היו תחת אשלית החוםש ובעצם המשחק ברובו; מכור .

נשמע אקטואלי מתמיד, כאן ועכשיו.
לקטע הנ“ל מתוך ההרצאה :