בית

בית

Print Friendly, PDF & Email

הפוסט המקורי מ 19 יוני, 2011
p736

אביב

כמדי שנה לקראת האביב; לאחר הפסח מתחיל יוסי בהכנות לנסיעה לארץ.

האביב בתאילנד כמעט אינו מורגש, שינויי הטמפרטורה מעונה לעונה זעירים. געגועים עולים בו לריחות האביב שחווה בביתו במושב שליד נס ציונה. כעשר שנים שהוא

מתגורר כאן בצפון תאילנד ועדיין לא התרגל לכך.

שעה שהוא מביט בראי נשקף לו גבר שחום שערו מלא, בטנו שטוחה בשום אופן אי אפשר לנחש שגבר זה מתקרב כבר לגיל השבעים. מביט בעצמו מרוצה, אישה

נאה בית נאה וכלים נאים הוא נזכר במה שלמד , מרחיבים דעתו של אדם , אישה נאה בהחלט יש לו; לי עוד מעט בת שלושים, מושכת לא מעט מבטים כשהם מבקרים

בארץ ואפילו כאן.

הבית הוא חושב ;בהחלט קטן מזה שהיה לו במושב אך בהחלט נאה מוקף צמחים טרופיים פלג קטן זורם בקצהו חלומו של כל ישראלי.

וכלים נאים הוא חושב; מפטיר אנחה בהיזכרו בצילה אשתו שנפטרה לפני שנים, היא בהחלט דאגה לכלים הנאים ולטיפוח הבית במושב, כמה גאים היו ברכישתו

ובייחוד שהתברר שהמושב הפך לאבן שואבת למתעשרים חדשים וההשקעה שעשו התבררה כמוצלחת ביותר.

אבל הנה עומד לו האופנוע החדש שרכש השנה, נזכר יוסי ,ממתין לו כתמיד, כן וזהו בהחלט גם לזה ניתן לקרוא כלי נאה.

צילה, אהובת וחברת נעוריו נישאה לו בגיל צעיר וחלתה ונפטרה לפני כ 11 שנה , מראה פניה מתעמעם בזיכרונו , אך טבוע כמזכרת בפניהם של שני בניו, ואותם;

הוא נזכר בשמחה, יראה עוד מעט.

למרות שהוא מקפיד לדבר עימם דרך המחשב ואף רואה את דמותם במצלמה המחוברת חסרים לו מראה פניהם ופני נכדיו . והוא מתגעגע לחבקם , תמיד היה איש

פיזי.

היום נוסעים. את המזוודות והמתנות ארזה לי כבר אתמול, את האופנוע ומפתח הבית הוא ישאיר לשוקי ישראלי שגר כאן כבר שנים רבות.

ההתרגשות לקראת הנסיעה מתחילה לגאות בו.

טיסה

יוסי מתרווח בכסא המטוס. לי לצידו פניה היפים דרוכים לקראתו. זכיתי בפיס הוא חושב לעצמו . למעשה זכתה היא בפיס; כך הוא יודע, לולא אימץ אותה אליו היה

גורלה קשה מנשוא ואף היא מודעת לכך.

אבל מה היא באמת חושבת עליו, שמבטה נעוץ בו. לא נעלם ממנו הכינוי GOLD DIGGER , מחפשי הזהב, שמוענק לבנות הצעירות המחפשות פטרונים אירופאים,

הוא עצמו בטוח שהיא אוהבת אותו, אבל מעולם לא שאל אותה על כך לא בטוח מראש בכנות תשובתה.

המטוס ממריא והמולת הנושאים רובם קבוצות ישראלים השבים מטיול שוככת,כשהם מתארגנים לשינה . מחשבותיו נודדות ליום ההוא בו נפטרה צילה. חצי שנה

טיפל בה במסירות ללא הועיל ומשנפטרה חרב עליו עולמו.

חבריו המעטים במושב ניסו לעודד את רוחו אך הוא הלך ושקע בעצמו, מדי בוקר לעבודה נוסע לעבודה ככפאו שד.עבודתו במפעל האלקטרוניקה הגדול שם הוא

משמש שנים כמבקר איכות, משמימה ,הוא נאחז בה ,מקפיד לבצעה ,יודע שבלעדיה הוא צפוי להתפרק לרסיסים.

כמעט ארבעים שנה היו נשואים;צילה אוהבת חיים ארגנה עבורו הכול ,את משפחתו את ביתו את חייו ואת ידידיו ידידיה.

אט אט הם נעלמים; עתה שצילה איננה פנו ידידיו לדרכם ושוב אינו רואה אותם.

שני בניו ;גיל ומורן נשואים וטרודים בילדיהם ופרנסתם, הם מקפידים לבקרו ולשתפו באירועי המשפחה, אך הוא נסחף ומתרחק.

יום רודף יום כולם סתמיים, במה מילא את השעות הוא תוהה לעתים בסופו של יום ואינו זוכר.

בדרך מקרה התחבר באותה תקופה אפלה עם צביקה, צביקה בן גילו יחד גדלו בנס ציונה שרתו בצבא אך מאז נפרדו דרכיהם, החיבה המשותפת לאופנועים חיברה

אותם מחדש.

מאז ומתמיד למרות הפצרותיה של צילה היה ברשותו אופנוע, ועתה משנפטרה הפך לנחמתו היחידה, מדי יום מקפיד להוציאו מה"אורווה" אותו מחסן קטן ומבוצר

שבנה לו מחשש עין הרע והגניבות, ויוצא ל"שחרר" אותו בנסיעה מהירה בכבישים.

שהכביש ריק, המהירות עולה מאליה, הוא והאופנוע הופכים לגוף אחד; תודעתו מתרוקנת נשאר רק ערסול הכביש וזמזום המנוע, והוא מרגיש בתענוג צרוף.

שהוא חוזר הביתה ,מכניסו חזרה לאורווה טופח קלות על המושב, ומחייך לעצמו , חיוך ראשון ואחרון של היום.

צביקה גרוש פעמיים, מצטרף אליו לעיתים לנסיעות ולעתים אף נכנס אליו הביתה.יושב לצידו דומם מול הטלביזיה; בחצות הוא יוצא לביתו. יוסי יוצא מלווה אותו לאופנועו

מחכה בחוץ עד שהטרטור נדם, נותר רק קולם של הצרצרים ומשאבת המים בפרדסים ,סב על עקביו וחוזר הביתה.

צביקה נחשב לאיש עסקים מצליח; עוסק ביבוא מוצרי אלקטרוניקה ו"יבוא" עובדים זרים מתאילנד. עשיר ומצליח , באחד מערבי החורף העלה בפניו לראשונה את

הרעיון לייבא חלקי אופנועים מתאילנד.

שמע, הוא אומר ליוסי, בפעם האחרונה שהייתי בבנגקוק נכנסתי לחנות חלקי חילוף וגיליתי שהמחירים הם כשליש ממחירם בארץ. לדעתי נוכל לעשות קופה מיבוא

חלפים ובייחוד משום שההוצאות על הנסיעות והפעילות שם משולמות בין כה וכה מהפעילות ליבוא עובדים זרים.

בוא וניסע לחודש ימים הוא מציע לו, נחרוש את תאילנד ואם נמצא שזה כדאי ניכנס לשותפות של יבוא חלקי חילוף. וגם באם לא יצא מזה דבר, לפחות נבלה טוב

במכוני המסג?, וכאן החל להפליג בנפלאות המסג?ים בתאילנד והרפתקאותיו עם הצעירות שם.

שבועיים הפך במוחו בהצעתו של צביקה; על פי חשדו ניתנה לו גם על מנת להוציאו מדכדוכו.

בסופו של דבר חתך באחת והחליט לנסוע.

מה בעצם יש לו להפסיד.

הפרישה

משהחליט; נגולה אבן מליבו .

במפעל ביקש חופשה של חודש לנסיעה לתאילנד. אף החל לגלגל עם דוד ,המנהל הוותיק וידידו , את האפשרות לפרישה מוקדמת. להפתעתו דוד הבין לרוחו. בסודי סודות

גילה לו שיש אפשרות טובה מאוד, אם ירצה בכך; לפרישה מוקדמת.זאת בתנאי שיודיע כבר כעת על רצונו בכך ואז יוכל לצרפו להסכם המתרקם עם ועד העובדים. כך לך

כמה ימים ותחליט אמר.

אבל יוסי בדחף של רגע נתן לו בו במקום את הסכמתו. וכך היה.

משחזר מתאילנד ,נכנס ההסכם לתוקף והוא פרש מהעבודה תוך מספר חודשים.

מהנסיעה ההיא עם צביקה זכורה לו

הפעם הראשונה בבנגקוק, עיר המונית , מכוערת, חום ולחות גבוהים, בקיצור סיוט, בהחלט לא מה שצפה בדמיונו.

רק בערב שיצאו לסיבוב בברים; הוא וצביקה ,נרגע.

לטיול בצפון יצאו לאחר יומיים. שם התאהב מייד . קסמו לו ההרים הג??ונגלים המים האנשים ,לראשונה מזה זמן רב הרגיש

שהוא חי.

בעירה הקטנה X , מקום היציאה לטיולים בג?ונגל ;מצאו שני ישראלים שגרו כאן כבר כשנה ומיד התחבר אליהם, צעירים

במקצת ממנו לכל אחד מהם "ידידה" מקומית משלו. שוקי הוותיק יותר,יזם בנשמתו, כבר הספיק לקנות שתי בקתות; אותם הוא מתכוון להשכיר לישראלים ותיירים

שמגיעים לכאן .

משנפרדו לאחר כשבועיים לא שכח לרשום את מספר הטלפון ולבקש משוקי שישמור לו את אחת הבקתות , חצי בצחוק.

לגבי היבוא; נושא שבשלו יצאו לכאן ,מהר מאוד התחוור לו שהוא וצביקה לא יוכלו להיות שותפים.השוני במזגם גדול מדי ,ובכלל חשב לעצמו , בשביל מה פרשתי

מהמפעל , בשביל להתרוצץ שוב כמו עכבר אחרי עסקים?

משסיכם זאת גם עם צביקה ,התפנה לברורים.

במרוצת השבועיים ששהו בעיירה X , בדק ביסודיות, כדרכו, את עלויות המחיה, חישב ומצא שיוכל להתקיים יפה מאוד מהכנסותיו באם יחליט לעבור ולהתגורר

בעיירה. ככל שחזר והפך ברעיון ,מצא יותר חן בעיניו.

המעבר

איך להודיע לילדים על המעבר לתאילנד מה יהיה על הקשר עם הנכדים ובכלל איך להתארגן כלכלית, הנושאים שהטרידו אותו בשבועות לאחר חזרתו נפתרו כמעט

מאליהם.

ראשית פנה לילדים והציע להם לבנות שני בתים במשק. לעצמו ביקש רק להעמיד קרוואן שיוכל לשהות בו בזמן שהוא בארץ.

ההצעה שקשה לסרב לה; במחירי הבתים וקשיי הפרנסה, התקבלה על ידם בהתלהבות. והוא ניגש לטפל בארגון הצד הכלכלי של המעבר, סידורי הנסיעה והצבת

הקרוואן.

תוך כחודשיים היה כבר חזרה בעיירה

X בתאילנד כסף מזומן רב בכליו.

את לי פגש בתום שנה לשהותו שם,במסעדה המקומית שם עבדה כמנקה. יופייה ובישנותה צדו את עינו ולאחר זמן קצר עברו לגור ביחד בבקתה אותה רכש לעצמו

עוד באותה שנה.

המין היה נפלא. לבושתו ,הרבה יותר טוב מאשר עם צילה. לעתים תהה מהיכן שאבה לי את ניסיונה, אך העדיף לא לדעת, ומעולם לא חקר אותה על כך.

כפי שתכנן מראש, רכש לו אופנוע חדש , ובניגוד לארץ היה משאיר אותו בכל מקום ללא כל חשש מגניבה, אני בגן עדן היה חושב מדי ערב, שעלו על משכבם, דלתם

לא נעולה.

גם כאן היה מקפיד לרכב מדי יום, ועד

מהרה הפכו הוא והאופנוע לשם דבר באזור.רכוב עליו בדרכים הכפריים מנופפים לו לשלום חש שמצא את מקומו.

עם הזמן נספח לחבורה קבועה של אופנוענים שהיו מגיעים פעם או פעמיים לטיולים בצפון תאילנד ועם כמה מהם גם הם כמוהו זרים שהתיישבו בתאילנד, התיידד

ידידות של אמת.

מעבר לשיחות עם ילדיו ומשפחתו דרך אמצעי התקשורת, היו גם שלושה ביקורים שהם ערכו כאן. והוא עצמו מקפיד לנסוע לארץ פעם בשנה להיבדק בקופת החולים

בדיקות מקיפות לו ולאשתו ולבלות עם נכדיו.

ילדיו ונכדיו למדו לאהוב את לי ואף היא אותם; בחברתם היא מרגישה כחברה לילדיו ונשותיהם אוהבת את נכדיו ומצחקקת בחברתם ללא גבול.

בביקוריהם בארץ היא פוסעת בשקט אחריו, לידידיו אינו מציג אותה, מודע לכך שיש מהם שרואים בה עובדת או שפחה ולא בת זוג של ממש. טינה הוא רוכש להם

בשל כך, ומשתדל להימנע מהם.

ממבטי הבוז של האחרים והערות של נהגי המוניות למד להתעלם, מקווה למענה שמעט העברית שרכשה לה אינה מספקת להבנת הנאמר.

האם גם שם בתאילנד הוא עצמו זוכה להערות כאלו, מהמקומיים ואי ידיעת השפה מצילה אותו מהבנתם, הוא תוהה. שהמחשבה על כך חולפת במוחו. מלי לא שמע על

כך מעולם.

הרופא

בשנה האחרונה, דאגה סתומה בליבו; כאב עמום בשיפולי הבטן מציק לו ;בא וחולף ומעכיר את מצב רוחו.

גופי מאותת לי; הוא חושב; נזכר בנקישה ממנוע אופנועו ששמע לפני שנים ושהביאה בסופו של דבר להחלפת הבוכנה. עוד זמן רב שרת אותו האופנוע נאמנה ובסופו

של דבר החליפו בדגם חדש יותר.

האם גם לי ימצאו חלקי חילוף הוא תוהה לעצמו .

לי אינה מבינה מה עובר עליו; בדרכה היא משתדלת להשביע את רצונו ולמלאו עוד לפני שנהגה.השתדלותה נוגעת לליבו אך אינו מוצא עוז בנפשו לשתפה בכך,

הפחד מחלה אותו , והוא שונא את עצמו על כך.

שהותו הפעם בארץ שונה מפעמים קודמות, מחד הוא מחכה בקוצר רוח לבדיקת ברופא ,מאידך כבר לאחר יומיים בארץ חש בגעגועים עזים לחזור הביתה –

לתאילנד.

כל דבר חורה לו; חוסר הסבלנות , שידורי החדשות, תכניות הטלביזיה הכול תפל; אף חש מרוחק גם מילדיו ונכדיו. הניתוק מהווייתם היום יומית גורם לכך הוא מצדיקם

ומאשים עצמו.

אולי אקדים את הטיסה בשבוע הוא מפתיע את ילדיו ואת לי, מיד לאחר הבדיקות.

אבל אינו ממש זאת , מה יקרה אם הבדיקות לא יעלו יפה, בודאי יזדקק לשבוע הנוסף.

בבוקר שניהם נוסעים לקופת חולים, לי על הספסל ליד דלתו של הרופא, יוסי מהלך במסדרון כשלפתע הוא רואה את סמי. ההתרגשות רבה והם נופלים זה על צווארו

של זה.

עם סמי עבד במפעל כ 20 שנה ופעמים רבות חלקו בנסיעה משותפת למפעל, סמי בן נס ציונה ובן גילו ובתקופה מסוימת היו הוא ואשתו מבאי ביתם.

שלא כמוהו, אותות השנים ניכרים בסמי , קרח כמעט לחלוטין ומה שנותר משערו הלבין, כרסו הולכת לפניו ופניו הסמוקים , מעידים עליו שאינו מתנזר מהטיפה המרה,

ועל כך מעיד גם הבל פיו.

יוסי, מנסה להסתיר את תעובו, רוכן אליו ושומע את סיפורו.

סמי אף הוא אלמן טרי, מלפני כשנתיים. עדיין עובד עבודה חלקית במפעל. סתם; כדי למלא את הזמן הוא מתנצל. מעדכן אותו על מכרים משותפים מתקופת עבודתם

ותמה לשמוע שיוסי מתגורר כבר עשר שנים בתאילנד.

יוסי שוטח בפניו את קורותיו וחייו בתאילנד ומחווה לעבר הספסל הסמוך; זאת אשתי הוא אומר.מבטו של סמי נודד אליה ואליו הוא מתקשה להסתיר את הפליאה;ואולי

קנאה, חושב לעצמו יוסי.

במסך שממול מתחלף המספר. עכשיו תורי אומר יוסי, ומחליף עימו מילות פרידה, רגע, רגע תן לי את הטלפון שלך בתאילנד אומר סמי.כמו כולם ממלמל לעצמו יוסי

ומחייך בסיפוק, מושיט לו כרטיס ביקור ומתרחק.

חבוק עם לי, בהפגנתיות, הוא נכנס לחדרו של הרופא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *