ברלין 2011

ברלין 2011

Print Friendly, PDF & Email

הפוסט המקורי מ 14 יוני, 2011
p732

מזרח העיר

את המלון Holiday Inn Mitte , שבמזרח ברלין בחרנו על פי מחירו ובשל העובדה ששם הרובע- Mitte מצורף לשמו . הרובע, כך קראנו במדריכים לברלין הינו

רובע תוסס מלא בתי קפה ופעילות.

ככלל; ברלין העיר הומלצה על ידי כל מי מידידינו שביקר בה כעיר "עכשווית" שממש כדאי לבקר בה.

ההיסוס הקל לקיים ביקור בגרמניה נמחה עד מהרה.

המלון ; כלל לא שכן במקום שעליו רימז שמו, לעומת זאת ברחובות הסמוכים הסתובבו להם המוני תורכים , צעירים ומבוגרים משפחות שבראש צועד לו הבעל,

אחריו נשרכת אשתו עוטה שחורים פניה בלבד מציצים מבעד לכיסוי ראשה.

בין החנויות, בסמטה מעופשת ,מספר צעירות לא מנוסות בנעלי עקב, שפתותיהן משוחות אדום עז; מצטופפות להפסקת עישון. לידן סלון כלות שבו חברתן

מתקשטת לחתונתה.

שיירת מכוניות שחורות עוברת בצפירות עזות; יושביהן אורחי החתונה ,מבצעים פנית U , ומצפצפים גם על החוק בגלוי.

הלבנט במיטבו;

תחושת רוגע של בית מתפשטת בנו.

מהחדר הנוח למדי מציץ בחלוננו בונקר המוני להגנה מפני הפצצות שנבנה במלחמת העולם השנייה ועתה משמש את התיירים; לנו די במראהו בחלון.

היום ארוך; השמש עולה בסביבות השעה ארבע ומשכימה אותנו מוקדם מהצפוי .למטה בלובי פקידי הקבלה מתכוננים למטלות היום לבושים בקפידה.עובדת

צעירה מפזמת לעצמה ומנקה במרץ רב את האבק מעל לרהיטים, מבריקה את החלונות והמראות ומקדימה לנו ברכת בוקר טוב, זוג גרמני כבני 40 יושב עם ילדתם

בחדר האוכל , אוכלים בדממה ,הנקניקיות וקציצות הבקר במגשים ; נזכרים שאנו בגרמניה.

כיכרות

את הכיכר הגדולה שבמזרח העיר אלכסנדר פלאץ, אנו חוצים כבמדבר. שמש עזה קופחת ולמרות הטמפרטורות הנוחות אנו נצמדים לצל הבתים ולצל העצים

הבודדים שבה.

שתי שכיות חמדה גילינו כאן במרוצת הביקור האחת חנות SATURN חנות ענקים לגאדג?טים שאהבתי וחנות

GALLERY שבקומתה העליונה מסעדה נהדרת בשרות עצמי.

גם כאן כמו בכיכרות אחרות גילינו בהמשך ניתן להיתקל בריח ביוב חריף , האם זה שייך לבהלת המלפפונים וחיידקי הקולי שארעה כאן בעת ביקורינו או סתם

לרצון של מישהו לחבב עלינו את ברלין איני יודע.

ככר פוטסדאמר , חדישה מסביבה מצבור בנינים חדשניים כולל מתחם SONY המחופה.

באחד מגורדי השחקים נקודת תצפית אנו ממהרים אליה קונים את הכרטיס למעלית ונכנסים לשביל העמודים והחבלים הריק שלידינו שבסופו ניצב

נער המעלית. לא מכאן גוער בנו מוכר הכרטיסים ומחווה לשביל השני הריק אף הוא והמיועד לנכנסים למעלית שבסופה ניצב אותו הנער. אבוי, כמעט טעינו ונכנסנו לשביל

של היוצאים מהמעלית.

בקומה העליונה מראה מרהיב ואוסף תמונות ישנות ממראה הכיכר לפני המלחמה עם בניית תחנת הרכבת התחתית בה כבר בשנות ה 30 של המאה

שעברה. וצילומים מייד לאחר נפילת החומה ותהליך בנייתה מחדש.

בדרך אנו חולפים על חנות בגדים אופנתית ובחלונה עשרות רבות של מכונות תפירה ישנות מדגם "זינגר", צילמתי חוץ ופנים.

במסגרת ההצעות לתיור עלינו ביום הראשון על אוטובוס קומתיים עם מדריך, לסיור במזרח העיר ; מועיל מאוד להתמצאות ראשונית . והנה גם

אפשרות אחרת נסיעה במכוניות צבעוניות (שיירה של מכוניות עממיות מזרח גרמניות – מדגם טרבנטס) שהבחנו בה בכיכר .

שער ברנדנבורג, אחד מסמלי העיר הומה תיירים תמיד. אמני רחוב מבצעים את הופעותיהם ואוספים מעות בכובעים.

זוג צעירים מחופשים לחייל רוסי ואמריקאי דגליהם בידם והתיירים ממהרים להצטלם לידם.

אחת ההופעות של להקה צעירה מקצועית למדי משכה את עיננו והתעכבנו לצפייה בה.

[YoutubeFancyZoom=-

]

לא רחוק מהשער אנדרטת השואה; גן "מצבות" על שטח די גדול. בביקורינו בסוף השבוע מצאנו את הגן מתפקד בעיקר כמבוך משחקים וצילומים למשפחות על

ילדיהם, שלט קטן בקצה ומרכז מבקרים מתחת לאדמה מזכירים את ייעודו האמיתי.


אך מיקומו המרכזי של המקום מאפיל על השימוש בו כמבוך ומבטיח זרם מבקרים שיחשפו גם להיסטוריה האפלה.

שוק פשפשים

כמובן שבלי ביקור

של סוף שבוע בשוק הפשפשים והעתיקות אי אפשר, מיהרנו בבוקר לכאן

שוק ענק ;יהודית ותמי נוברות בו ומוטי ואנכי זנוחים בקצהו , לאחר מספר שעות גם אני מצטרף ומוצא לי חולץ נעליים מתקפל ממלחמת העולם כמה נוח!, תמי

חוזרת שקיותיה ושכיותיה בידה; אך על פי מראה פניה אני למד שלא סיימנו.

למחרת אנו ממהרים לשוק נוסף, כאן נחלנו אכזבה רבתי, מיהרנו לחנות שליד תחנת פרידריך שטראסה; צבר של חנויות עתיקות והמוכר הקשיש שגוער בנו

בקוצר רוח קצת מזכיר את גרמניה הישנה, נו מילא; גם בשוק ביפו יש מסוגו; השפה בלבד עושה את ההבדל בתחושות. הכול בראש.

במקרה ורק במקרה נקלענו כאן ליום האב יום חופש שבו החנויות סגורות אך במסגרתו הוקם במיוחד שוק פשפשים בכיכר פוטסדאמר אנו מגיעים ממש לקראת

שעת הסגירה (מועד טוב להורדת מחירים), ורק כאן נגמר בכבוד בולמוס העתיקות.

תוך כדי שיטוט פונה אל מוטי בחור צעיר ומנסה לעניין אותו בכנס רוחני המתקיים כאן בקרוב.

הכנס מתמקד בטכניקה "נכונה" לנשימה שבעזרתה מקווים להגיע לשלום עולמי – (משאת נפשן של כל מלכות היופי לדורותיהם), אנו משיבים שלצערנו לא נהיה

בברלין במועד הכנס, וחיש קל מסתבר לנו שהצעיר הוא יהודי איך לא? שהתגלגל מדרום אפריקה ללונדון כרגע הוא כאן . לצעיר, יונתן שמו, סבתא בחיפה ומשפחה חרדית

בקרית טלסטון שליד ירושלים. כל ההיסטוריה הזו נגלית לנו תוך דקות ספורות ואנו נפרדים לשלום בעברית.

חצרות

עוד מלייזר שמענו על ה"הקשה הופה" חצרות פנימיות בין בתים שהוסבו לגלריות ובתי קפה חביבים על ברלינאים ותיירים.

ככלל נוח מאוד לנוע בעיר אם ברכבת התחתית ואם באוטובוסים. העיר השטוחה מרושתת בשבילי אופניים והמונים משתמשים בהם לתנועה. בכיכרות מציעים

לתיירים גם ריקשות אופניים ואף אופניים ל 6-8 איש הישובים מסביב לשולחן עגול כולם מדוושים והמדריך מכוונם.

גם הפעם הגענו

לתחנה הרכבת התחתית הנכונה וחיפשנו אחר המקום המדויק, ואף הגענו אליו לאחר מסע ארוך.

וכשמצאנו התרווחנו באחד מבתי הקפה היפים מוכנים להמשך היום.

הזמנו כוסית פרנו לפני הארוחה ובסיומה לפנות ערב נמזג מהבקבוק קלוודוס.

לא, ממש לא, בטעות הפלגתי לספרו של ז?ורז? סימנון – הסוד המשותף שאני קורא עתה ולמשפט הנ"ל שתמיד רציתי

לכתוב, מהם לעזאזל משקאות הפרנו והקלוודוס (הנה כאן וכאן).

בפועל נתקלנו במלצר אנטיפטי ,וברחנו משם כל עוד נפשנו בנו (כמו בבדיחה החבוטה על הנווד יהודי שהגיע לעיירה ונפגש עם שני פיסחים ומיהר

לרשום ביומנו: היזהרו מלהגיע לעיירה זו וזו כי תושביה פיסחים).

בהמשך הלכנו לחצר אחרת גם עליה המליץ לייזר ושכמותה היו כנראה רבות מייד לאחר נפילת החומה , צעירים השתלטו על בניינים נטושים בחלקם הקימו

קומונות או יצרו אמנות .

העירייה וכרישי נדל"ן, גם כאן ממהרים לסלקם וימיהם במתחם ספורים.

כאן פועל לו אומן פיסול בברזל , בסטודיו מוזיקה יוונית בקולי קולות ואנו משוטטים בין הפסלים.

מוזיאונים

ללא ביקור בהם אי אפשר. המרשים מכולם כמובן המוזיאון היהודי, מבנה בטון אפור גדול, קבוצות תלמידי בתי ספר עוברות על מדריכיהם אחד מהם לובש

טלית וממחיש לתלמידים את הגית העברית שהוא קורה להם תפילה כלשהי המוזיאון מיועד להבנתי לגרמנים עצמם ומסביר את ההיסטוריה היהודית בגרמניה החל

מתקופת המפרשים הגדולים ורש"י בראשם וכלה בהוצאתם למחנות.

המבנה מרשים; התצוגה פחות מדברת אלי , למעט עבודתו של קדישמן.

במרתף בטון דמוי קבר המונים פיזר אלפי דסקיות מתכת לכל אחת פני אדם שהפה העיניים והאף נגזרו מהם בריתוך גס.

הדסקיות שונות זו מזו, מתכתיות חלקן חלודות מעט; ניתן ללכת עליהן צרימת המתכת הנרמסת תחת רגלינו מרטיטה.

חזק, חזק מאוד.

מוזיאון הבאוהאוס, מוזיאון קטן קצת רחוק , תצוגת דגמים ורקע היסטורי פחות מרשים מסיור בבתי באוהאוס בתל-אביב, ניתן לוותר

מוזיאון אמיל נולדה , צייר שהיה חבר קבוצת ה"גשר" של

האקספרסיוניזם הגרמני , המוזיאון קטן ובר וויתור אף הוא ,בדיעבד; לצערי (לא האמן עצמו).

המוזיאון החדש – מוזיאון מרשים עם ריכוז גדול של אומני קבוצת הגשר ציורים עזים ומרשימים שאהבתי מאוד.

דוגמיות:

גם תצוגה לא גדולה של אדוארד מונק הידוע בציור "הצעקה" ;האוסף כולל ציורים פסטליים וחיוורים למדי למרבה הפליאה. בצד; ציור נוסף שלו בשחור לבן של

"גורפי השלג" ליד הציור שלט בלשון יבשה מצוין שציור זה הוחרם בהוראת היטלר כחלק מאומנות דגנרטיבית (מנוונת), שנאסרה על ידיו. לאחר מכן הציור הועבר לרשותו

של הימלר (חמד אותו?),לאחר המלחמה הציור הזה אבד.

התיאור לקוני ללא אזכורי זוועה בשל כך מרשים אותי, ואולי, במחשבה שנייה, צורת הדחקה של הגרמנים בכוונת מכוון?

עוד על הציורים שהוחרמו כאן.

עומד לצידו של ציור ענק, של ענק מזרה אימה שהזכיר לי את הדמות שבספר יהושע הפרוע, הונצחתי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *