על הסכין

על הסכין

Print Friendly, PDF & Email

הפוסט המקורי מ 29 דצמבר, 2009
p638

סוף שבוע רגוע

סוף השבוע האחרון של שנת 2009 לא היה חריג בנוף השנים האחרונות.

בכרוניקה של יום חמישי שעבר ה 24 לדצמבר 2009, אנו מתבשרים על נרצחים חדשים באירועי דקירה.

ועוד רצח של אם ע"י חבריו של בנה שהחל בבקשת השכנה להנמיך את הקולות שבקעו מהמסיבה בבית.

ובהמשך בידיעה משבת דווח מצומצם על 6 מקרי דקירה , ללא מוות , רק 2 פצועים קשה ו 4 בינוני מדווח אתר NRG ביובש.

עקבותיהם של הנרצחים והנפגעים ניטשטשו במהירות בתודעה בסופות החול הנושבות באזורינו המדברי, החל מהתרגילים של ביבי עם חברי קדימה וכלה מעצרו של ראש עירית בת ים והיום רק יום ג.

סופות החול אינן עוצרות לעולם, מקורותיהם באירועים "טבעיים" או בספינים יזומים לא חדלים מלנבוע.

וכבר למדנו ולמדו גם רבים וטובים בין הפוליטיקאים ופרנסי הציבור; סייג לחכמה שתיקה- שב ואל תעשה אף אם הסופה מגיע עדיך; סופו של דבר תבוא אחרת , והאירוע יישכח.

האם יש מרפא לחוליינו. פרנסי הציבור והמדיה מספקים "פתרונות" .

קמפיין ממשלתי מתוקשר המתנגן לו בחודש האחרון עם הסיסמא המחליאה: "הממשלה קבעה רף עליון של 375 הרוגים " הנה בהבל פה מצליחה הממשלה במקום שרבים וטובים נכשלו. האם זהו מקרה של ציור המטרה לאחר פגיעת החץ?, לא ייתכן, אני דוחה את ההרהור הציני העולה בראשי.

ראה מאמר מעניין בנושא בעין השביעית על אפשרויות שנפתחות ל"שיפור" במדד ההרוגים דרך הסמנטיקה..

כן וכמובן גם עיתון מעריב בקמפיין לא טעם ולא ריח לו, בעצם ריח רע יש לו.

שליחי ציבור

באווירה רצינית לאחר הרצח המזוויע של משפחה בראשון לציון בחודש אוגוסט האחרון התכנסה לה וועדת כנסת לדיון מיוחד בנושא האלימות.

מה נאמר שם ?

כמו כולנו מתרפק ראובן ריבלין יו"ר הכנסת על העבר התמים נטול האלימות ומדבר בכאב על ההווה המר.

מפכ"ל המשטרה כבר נחרץ יותר ומציע פתרון "מדעי ובדוק" תמורת מליארד שקל נוספים לשנה יוריד את הפשיעה ב 30%, על תהליך בחירתו והצלחתו בעבר הוא כמובן לא מכביר במלים.

השר לביטחון פנים אהרונוביץ, מחרה מחזיק אחריו, מסויג במקצת, הוא הרי לא ייקח עליו את התיק הזה הצפוי לכישלון.

ושר המשפטים ממרומי כסאו מצטט את דברי הנביא וזוכה בכותרות… וזהו.

מסך המלל הנ"ל גם אני מבין שדבר טוב לא יצא מכל אלה. מה באמת היה כאן לפני שנים?

שעריים 1954 נובמבר , דבר השבוע

בכרך מצהיב שברשותי של גיליונות השבועון של העיתון הנפוץ של המדינה של אז "דבר" ושבזמנו היה כמעט בכל בית אני מעלעל ונתקל בסיפור על דקירה ברחובות עירי, בשכונת שעריים.

בנובמבר של אותה שנה נדקר צעיר כבן 15 רמי רוזנברג ,ליד מועדון תנועת נוער, בידי נער בן גילו משכונת שעריים.

מה עלה על הרוצח אני תוהה , באם חי היה היום בן 70 שנה ,האם נכנס למערכת בתי הסוהר ויצא? האם עבריינים מגיעים לגיל כזה בכלל?

ואולי בכלל מערכת המשפט לא צלחה לסיים את העניין בעונש בדומה להיום. מה על הנרצח, מה אירע למשפחתו שהאירוע הכה אותה בהלם. שאלות רבות ללא מענה .

כתב העיתון דבר עמי שמיר ,תושב הבועה התל אביבית של אז כמובן מדווח על נסיעתו לדרום ועל פליאתו בהגיעו לשעריים של אז על כך ש"גם ברמת גן יש לכלוך לא פחות מכאן" ובהמשך על פגישתו עם משפחת הרוצח אנשים קשי יום שמקבלים את פניו בחשדנות.

והנה צילום של השכנים המקיפים אותו , צילום מאותם הימים , וראה זה פלא ניצבת לה שם גם דמות כפילו של סלאח שבתי .

סיפור הרקע.
חניכים מתנועת הנוער סובלים מהתנכלויות של צעירים משכונת שעריים , שכונת עולים מתימן שהגיעו באותם ימים לרחובות והתפרנסו בעבודת כפיים בפרדסים של איכרי רחובות, סידור נוח לכל הדעות.

המדריך של התנועה כמקובל אז צעיר מקיבוץ יפתח , נשלח בשליחות תנועתו ומתוסכל מהמצב שלפיו רק מיעוט מילדי העולים מתימן בתנועה.

כאמור בלהט הרגע הפכו המלים לדקירה וצעיר רחובותי שילם בחייו.

התושבים בדומה להיום מאשימים את המשטרה, ובייחוד מזכירים בריון מקומי שהמשטרה לא פועלת להאנישו והוא מטיל את חיתתו על התושבים. שמו לא מוזכר ודובר המשטרה מכחיש.

בהמשך אני מחטט ומוצא במקום אחר בציטוט מדברי מוסינזון אביו של הסופר וחבר הכנסת הצעיר מטעם מפא"י ס. יזהר (גם הוא יליד רחובות ושייך לעילית של מפא"י של אז), שהבריון הנ"ל היה בוסי , עבריין אלים שזה כינויו.

בוסי, שנולד בשעריים שיתף פעולה עם המשטרה במקרה זה ואף הסגיר את חבורת הנערים והרוצח.

בוסי הוגלה בהמשך לאילת ,כיכב בעיתונים של אז (בצהובון של אז – העולם הזה); בדיוק כשם שעבריינים כבדים כדוגמת אלפרון ורוזנברג הפכו לידוענים ססגוניים היום.

סופו ,שנפטר מהעולם בגיל 45 כשנרצח בידי שותפו לעסקים.

יזהר סמילנסקי , פרנס הציבור חבר הכנסת הצעיר בן למשפחה מיוחסת בישוב , אך זה חזר מלונדון (כמה אנשים הגיעו אז ללונדון אני תוהה), וכבר הוא נוזף בהם באזרחים על פחדנותם – באנגליה זה הרי לא היה קורה.

ובדבריו באותה כתבה מ 1954

ואף מנתח את הסיבות למעשה כחלק ממשבר העזובה החינוכית.

הסיכום שלו נוסטלגי ממש כשל ראובן ריבלין וגם כהרגשתי ממש כשהוא מכוון לתחילת המאה (ה 20 ) אז לא היו "דברים כאלה" .

סוף דבר – אז מה ; אין חדש תחת השמש ? , האם סתם נראה לי שקדושת חיי אדם נשארה רק מטבע לשון בפי פוליטיקאים שבמציאות חיינו הוחלפה בזילות חיי אדם וכך היה מקדמת דנא?

הערה: להלן הסבר שמצאתי ברשת למונח "ספרות השונד" שאותה מזכיר ס יזהר כאחד מתחלואי הדור .

"שונד"-בגרמנית ( Schund ) ומשמעותו הישירה היא הפסולת המעלה ריח של סירחון הנוצרת בעת הפשטת עורה של בהמה שחוטה . בלשון הגרמנית הושאלה המילה לצורך תיאור כל דבר חסר ערך , מאוס ומשחית לרבות בתחום התרבות והספרות . ביידיש נמצא לראשונה שימוש במושג במאמר של ביקורת ספרותית שנדפס בניו יורק ב1898– ומאז נעשה רווח ביותר , במשמעותו השאולה בגרמנית , ועיקר שימושו היה בהקשר התרבותי ( ספרות , תיאטרון ועיתונות . בתחומיה של ספרות יידיש כולל המושג את כל מה שלא נחשב ליצירה קאנונית , הן בעיני מבקרי ספרות והן בעיני פוליטיקאים ועסקני מפלגות שראו בעצמם מבקרי ספרות ותרבות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *