פרי העמק
הפוסט המקורי מ 26 נובמבר, 2009
p625
כאב קל
שכאב קל פועם בצדעיו מתרומם יוסף בכבדות במיטתו ומביט בחלון שבחדרו בבית החולים עפולה.
החלון בבית החולים פתוח, כהרגלו משנים , אין הוא יכול לישון במחנק החדר, והאוויר הקריר והמבוסם מהצמחים המטוללים מכה בו מזכיר את בקריו בבית, בקיבוץ.
עוד מעט ביקור הרופאים , ויוסף השוהה כאן כבר לילה שני עושה את כל הניתן כדי להשתחרר מבית החולים.
מבצע את כל שהרופאים והאחיות מבקשים ויותר מכך, מנסה להפגין בריאות מתפרצת בעזרה לאחיות בכל מטלה הדורשות יד גבר. נהנה לשמע צחקוקיהן בספרו את הבדיחות האחרונות ששמע במשק.
מחרתיים, הוא חושב, חוזר יריב בנו בכורו מהצבא לאחר שלושה שבועות שבהן לא חזר לחופשה, וכבר מתרחב ליבו בגאווה. הוא רוצה להיות שם בבית שצעדיו נשמעים בחוץ לקפוץ לדלת ולחבקו חיבוק של גברים ולשמוע את קולו המתרונן, אבא; איזה כמה טוב לחזור!
איך נולד לשניהם, לפסיה אשתו ולו בן יפה תמיר ומוצלח כיריב אינו יודע. נכון שפסיה הייתה נערה יפה, אך הוא נמוך ממנה בראש, מוצק ושחרחר, כלל לא דומה לבנו התמיר ובהיר השער שנערות כרוכות
אחריו .ממבטיהן העוקבים אחריו בעת שהם פוסעים שלושתם פסיה יוסף ויניב בשבילי המשק לא ניתן להתעלם.
בפעם הראשונה שנפגשו פסיה והוא ,היה יוסף חבר "וותיק", כשלוש שנים ,בקבוצה שהתגבשה והחלה לבנות את הקיבוץ החדש בעמק.
חלקם של החברים עוד קשורים מהכשרות שונות של קבוצת גורדוניה בפולין, ואילו הוא, זאב בודד שהגיע כבן 18 לארץ, נמלט מהעיירה ומחייו שם לארץ המובטחת.
כמוהו ,פסיה, גם היא הגיעה לבדה ,צעירה בת 16 ועמה חברתה הטובה מהעיירה "שם".
כבר בערב הראשון לבואה שם אליה לב ומששאל עליה והתברר לו ששמה פסיה, ראה בכך אות משמיים , "פסיה" היא הרי "יוסף" בשיכול אותיות ; כמעט .
ועוד מצא חן בעיניו ששמרה על שם זה גלותי במקצת, בניגוד למרבית חברותיה שאימצו לעצמם שמות "עבריים" . פסיה,שם שבמתיקותו הזכיר לו את שמות אחיו אחיותיו וחבריו מ"שם" ,מרביתם היו למאכולת אש.
ראה זה פלא, לא עברו חודשיים והם הפכו לזוג, היו לראשונים שעברו לגור בחדר משותף וכשהתחילה בטנה של פסיה לתפוח הלכו החברים רתמו עגלה הביאו רב מעפולה שהשיא אותם באותו הערב כדת משה וישראל.
יריב נולד בחג השבועות, תינוק בהיר וחביב על הוריו ועל יתר חברי המשק ברובם רווקים. ביניהם גדל כילד שובב וחביב מקור גאווה לשניהם.
מאז ולמרות ניסיונותיהם לא הצליחו להביא צאצא נוסף. יוסף השלים עם כך, לא כן פסיה, פס של מרירות נוסף למצחה, והעבודה הלכה ותפסה נתח גדול והולך בחייה.
בקר
בקר האירוע, לא העיד על המשכו, יוסף קם כהרגלו פנה למקלחת , מדליק את תנור הנפט בדוד המים.
למרות שהימים ימי החום של מחצית אוגוסט אוהב יוסף להרגיש את המים החמים ,כמעט רותחים, על גופו. לטענותיה של פסיה, הוא משיב: כשם שאחרים מתרעננים בקור אני מתרענן בחום.
ואמנם זו דרכו . חביב עליו הקיץ מהחורף, את התה הרותח שמזג לעצמו הוא שותה בהנאה ובמשיכות קולניות , פסיה שהדבר מפריע לה הצליחה להרגילו לכך שבחדר האוכל לפחות הוא שותה את התה הפושר מהקנקנים למרות סלידתו, מבלי להוציא הגה בפרהסיה הציבורית.
הוא טובל ביסקוויט בתה , וממהר למקלחת, בודק את חומם של המים , מתגלח בקפידה, מציץ בפניו ומחפש אחר זיפים שנותרו ומשסיים ממהר לתוך הטוש.
כעת , בגדי העבודה האפורים, הנקיים , מבט אחרון לראי ,טופח על לחייו עם כמה טיפות של אקווה ולווה ומרעיף נשיקת בקר טוב לפסיה במיטתה , זהו הסידור ביניהם הוא יוצא ומעיר אותה בנשיקה למלאכת יומה .
עם צאתו , בדיוק נמרץ, מתרוננים ברדיו הצלילים של התעמלות הבקר עם מיכאל בן חנן .
עבד להרגלים מכנה אותו בחיבה פסיה, ליוסף הכינוי נשמע כמחמאה והוא מחייך לעצמו מרוצה על העמידה בלוח הזמנים של הבקר .
רגליו נושאות אותו מאליהן אל ה"חצר", שם ממתין לו טרקטור ה"אליס", כשמו בפיהם, מאובק ואדמוני , כל כוחות הסוס שלו מחכים להתפרץ תחת ידו של יוסף.
מזה כמה שנים הוא ורפול ידידו מראשית הקיבוץ חולמים על ענף חדש שיקימו, ענף המטעים. ההתחלה הייתה קשה, שנתיים לאחר נישואיהם החלו המריבות בקיבוץ סביב ההשתייכות הקיבוצית. מריבות שסופן בפילוג הגדול שחצה קיבוצים ואף משפחות.
למזלם שניהם ,פסיה והוא, לא התענינו בצדדים הפוליטיים, והלכו מתוך החלטה חברתית יותר מפוליטית עם חבריהם הטובים לעלות על גבעת הטרשים שהוקצתה להם בעמק להתחיל בבניית הקיבוץ החדש שהיה לביתם.
השנתיים הראשונות היו שנים של מחסור קשה שהתלהבות הראשונים של החברים חיפתה עליו.
אט אט השתפר המצב, יוסף שזכר הפרות של עיירת ילדותו ובעיקר התפוחים עדיין חי ,החל לחשוב על נטיעת מטע תפוחים בקיבוץ .
משסיפר זאת לרפול והלה התלהב כמוהו החליטו לעשות מעשה.
תחילה עיינו בעלון הנוטע, בררו עם חבריהם בקיבוצי התנועה ואחר כך, במועד המתאים הביאו את הנושא להצבעה באסיפה.
כצפוי פסיה בתבונתה יעצה להם איך להציג את הנושא באסיפה וכעצתה העמידו ארגזי תפוחים עסיסיים בין החברים והעלו להצבעה את נושא ההשקעה הראשונית במטע להפתעתם עבר הנושא ברוב גדול.
וכך התגלגלו להם הדברים מטע תפוחי ה"יהונתן" כבר מניב, והשנה אף רכשו את האליס שמידותיו תואמות לעבודה במטעים.
הוא ורפול, צמד חמד, מנהלים את המטע ורואים ברכה בעמלם.
פסיה
כבר מתחילה , אהבה פסיה לעבוד עם בעלי חיים והחלה לעבוד ברפת, אך משום מה נקשרה נפשה דווקא בתרנגולות שלדעתו של יוסף נמנות על הטיפשות שבחיות ובדרך כלל סלד מהם.
עם הזמן הפכה לאשת מקצוע ומומחית בתחום העופות , חבריה לענף שמעו וכיבדו מאוד את דעתה . בקיבוץ ניהלה ביד רמה את ענף הלול, עבדה ימים ולילות ובייחוד כאשר מגיפת ה"ניוקסל" או מגיפה אחרת הייתה מאיימת על צאן מרעיתה, ולא שקטה עד שהשיגה את מנות החיסון להזריק ללהקות.
מקצת מאחיותיה שניצלו מה"שריפה" באירופה הגיעו לכאן בגלי העלייה של שנות החמישים והתיישבו בחיפה וסביבותיה.
פסיה הייתה מאוד קשורה לאחיותיה שבעיר ומשפחותיהן ביקרה אותן שיכלה עומסת עליה מכל טוב ומביאה ככל יכלה בכל ביקור אצלן.
ויחד עם זאת שהיו מגיעות מהעיר לבקרה, היו מתרעמות עליה שהייתה ממהרת למשל לאזעקת האינקובאטור שהיה מודיע על כך שהחשמל נפל ויש להפעיל גנראטור אחרת יינזק דור האפרוחים שבתוכו.
וכך הן היו באות בטרוניה על ההעדפה המשונה שפיתחה לעופות על חשבונן. ויוסף היה מגונן עליה כמיטב יכולתו ובסופו של דבר בלשונו הרכה משיב את חמתן.
יותר מכל אהב יוסף את מוצאי השבת. מנהג סיגל לעצמו להצטרף לפסיה מייד לאחר שהסתיימה הקרנת הסרט בחדר האוכל ללוותה לאינקובאטור ולהכין את משלוח האפרוחים לתנובה.
המשאית הייתה מגיעה בחצות, רק היא והוא ביחד מפנים את האפרוחים מהאינקובאטור לקרטונים. ציוץ נעים מסביב ושניהם שכם לשכם עד להשלמת המשלוח לפנות בקר.
עננה קלה מעיבה לאחרונה על יחסיהם, שוב אין היא מבקשת ממנו להצטרף להכנת המשלוח במוצ"ש , המשלוחים גדלו והענף הלול גדל וכך גם מספר החברים המועסקים בו.
"נשבר ההרגל" של מוצאי השבת.
מבטים שנראה לו שפסיה שולחת לרפול כאשר הם יושבים בביתם ודנים בנושאי המטע גם הם מטרידים, מה עוד שמחוות זעירות מצידו של רפול לעברה מעידות על אינטימיות שעד כה לא שם אליה לב.
מחשבות קנאה הטורדות את מחשבותיו ואין הוא יודע האם הוא רואה צל הרים כהרים או שמא תחושותיו אמיתיות.
המטע
זרות מסוימת עולה בגרונו שעה שהוא פוגש את רפול ומברכו ב"בוקר טוב" בקול שאינו קולו.
רפול הגיע לסככה והשטוצר המקולקל בידו .
אתמול בסוף יום העבודה החליטו לפרקו , מים דולפים ממנו ,כנראה מפגיעה שספג מהטרקטור של הפלחה, נבלות ,סינן לעצמו, הם אפילו לא טרחו להודיע לנו.
רפול מעשי כתמיד ,הציע לעבור מחר דרך המסגרייה; שם הוא ינסה לתקנו.
יוסף מניע את האליס וברברס מדויק מתקרב לעגלה קופץ ומחבר את היצול לטרקטור ולא שוכח לבדוק שפין האבטחה במקומו . בעשותו כך הוא נזכר בחבלות שספג כאשר יצול העגלה השתחרר לפני שנים, והוא עף כאשר העגלה השתחררה והתהפכה בסיבוב, למזלו הסתיים בדבר בחבורות ודבר לא ניזוק בגופו.
מאז פיתח לו הרגל; אחת היא לו מי נוהג ומי רותם את העגלה לטרקטור, בסופו של דבר הוא עצמו בודק ומוודא שהחיבור נעשה כהלכה.
רפול זורק את השטוצר לעגלה וקופץ ומתיישב בתוכה, והם יוצאים לחדר האוכל לאסוף את ארוחת הבוקר לקחתה עימם למטע.
בניגוד לחברה מהפלחה, שדרכם להגיע לארוחת הבוקר בחדר האוכל מהשדה בקולי קולות ולחזור ;"בזבוז" של שעת עבודה שלמה לפחות; הוא ורפול לוקחים עימם את הארוחה ובנעימות הפרדס מסיבים בשתיקה לארוחת הבקר. בטלה מעבודה של לא יותר מ 15 דקות , כך היו צריכים לנהוג כולם הוא חושב, אך לעולם לא יתלונן. ממריבות בין חברי הקיבוץ ירחק כמאש.
המסגרייה נמצאת במעלה הגבעה הסמוכה שעליה נטועים מבני הענפים השונים , הוא מוריד את רפול והם קובעים להיפגש מאוחר יותר בדרכו מהמטע לחדר האוכל לארוחת הצהריים.
בפניו עוד נסיעה של כמחצית השעה בשבילי השדות , ועד למטע הגובל בגדר הבסיס הצבאי, שבעבר שרת את הצבא הבריטי.
כמה יפה שעה זו ,השמש אך הציצה, קרירות נעימה אופפת אותו שעה שהוא דוהר בשביל רוח בוקר טופחת בפניו והאליס מטרטר חד גונית.
עם הגיעו למטע הוא מסתער על העבודה; אוחז בחרמש וקוצר את העשבים והקוצים, עוד מעט קט מתחיל הקטיף ועימו דאגות איך יארגנו את הקטיף, האם יפנו לתנועה על מנת להביא מחנות עבודה של נערים ונערות מתנועות הנוער, שלעיתים נזקם עולה על תועלתם. למעט רענון אוסף הבדיחות שלו ,הוא נזכר.
שמא עדיף להביא פועלים מהעיירה השכנה , אלא שאז יאלץ לראות בצערם על הישבר מטה לחמם בתום עונת הקטיף.
כמו תמיד הוא יודע שגם הוא וגם רפול יבחרו במחנות העבודה של תנועות הנוער. אבל השנה , מי יודע מה ילד יום , עוד מעט אחת עשרה , והוא ממהר להדליק את הטרנזיסטור ולשמוע חדשות.
כרבים מחבריו בקיבוץ לוקה אף הוא בהתמכרות חריפה לחדשות, שביטויה בהיצמדותו לרדיו לשמיעת חדשות מדי שעה.
פסיה גוערת בו ,בייחוד כאשר היה מי ממכריהם מגיע לביקור, והוא היה נצמד לרדיו מדי שעה ומהסה את כולם לשימעו.
נפלאות דרכי המדע, חשב מששמע על הטרנזיסטור. אותה המצאה נפלאה אותה היללו אחיותיה של אשתו,
רדיו מיטלטל שאפשר לקחתו לכל מקום ולשמוע בו את חדשות היום, והוא מופעל מבטריות שניתן להחליפן, מי היה מאמין היה נאנח בערגה מדי ראותו את זאביק רכז הקניות של המשק וטרנזיסטור בידו.
איש העולם הגדול, יוצא ובא למשביר בחיפה . חברי המשק היו צוחקים וחלקם מתקנאים בו ,בבעלות שנטל לעצמו על הטנדר היחיד של הקיבוץ. כך מרבית חברי המשק ואילו הוא ;יוסף, נתקנא בו אך בשל הטרנזיסטור.
נמנו וגמרו פסיה ואחיותיה לקנות לו ליום הולדתו את הפלא החדש , רדיו טרנזיסטור חדש , את דרך קנייתו לא גילו לו מכיון שהיה מעורב בכך דודם שמואל או "מל" כפי שהוא מתקרא באמריקה.
מל זה שיצא מהעיירה והיגר לאמריקה באותו זמן שיוסף הגיע בגפו לארץ, היה רביזיוניסט עוד מהעיירה. עתה משהיה מגיע לביקור אצל אחייניותיו, היה נכנס עימם לויכוחים סוערים על בן גוריון מפא"י ועל מנחם בגין שאותו העריץ. וויכוחים שיוסף סלד מהם כל כך, שבביקורו האחרון ,הודיע לפסיה בפסקנות שלא כדרכו ,שאין הוא מוכן יותר לכך שהדוד מל ידרוך בביתו.
את שמחתו על המתנה אין לתאר;כילד שזכה בצעצוע נכסף ליטף את הרדיו, הודה לאשתו ואחיותיה במילים נרגשות ופרש לשמיעת החדשות שהרדיו צמוד לאוזנו.
בדרך כלל היה מתרגז ומוכיח על בזבוזים שבאלה, אך הפעם התנחם; הרדיו ישרת את כל ענף המטע ולא רק הוא יצא נשכר,רפול ועובדי הקטיף לכשיגיעו יוכלו לשמוע את החדשות בשדה.
בחדשות של אחת עשרה סיפרו על מתיחות בצרפת ובריטניה ואימוני כוחות. רק לפני כשבוע הכריז נאצר על הלאמת תעלת סואץ, מי יודע מה יקרה הקיץ חושב יוסף , מה יהיה על יריב הוא נתקף דאגת אב פתאומית.
אך לפני כשמונה חודשים בדצמבר האחרון ,כחייל טירון בצנחנים, כבר נבחר יריב להשתתף במבצע כנרת בו נכבשו מספר מוצבים סוריים בצפון מזרח הכנרת. את כל הכתבות בעיתונים על הפעולה גזר והטמין במעטפה חומה.
אבל עתה כקצין צנחנים צעיר בודאי יקלע למקומות מסוכנים עוד יותר . מה יהיה ,הוא תוהה למשמע תיאורי הקריין, ופרשנויות המומחים הצבאיים, האם תמשכנה אוניות ישראליות לעבור בתעלה, האם מתרגשת מלחמה ?
החדשות הסתיימו זה מכבר, החמה במרכז השמיים, חום כבד, אד עולה מהשדה הסמוך ומטשטש את הראיה , מחשבותיו מיטשטשות.
הוא שב ומסדר את הכלים על העגלה , מניע ונוסע למסגרייה לאסוף את רפול.
המסגרייה
המסגרייה אותו מבנה פח חלוד וגדול שהחומר לבנייתו עוד נקנה מהצבא הבריטי, עומד ליד השביל העולה לגבעה אנדרטה המעידה יותר מכל על כך שהסנדלר הולך יחף, כך סונטים הקיבוצניקים בחיים המסגר ושני עוזריו.
במעלה השביל עוצר יוסף את הטרקטור, ויורד לאסוף את רפול.
באפלולית החמה של המסגרייה עיניו נזקקות לכמה שניות של התאמה , שקט מסביב המכונות דוממות וכנראה שחיים ויתר העובדים בדרכם לחדר האוכל.
יוסף שב ויוצא לשמש המסנוורת דבר אינו נראה, רק קול גלגלים על הדרך וזעקת זוז, זוז בקולו של רפול.
זהו הדבר האחרון שהוא שומע, שעה שעגלת הטרקטור שהידרדרה חובטת בו ונבלמת בקיר המסגרייה
יותר מאוחר בבית החולים הוא שומע איך רפול חילץ אותו הזעיק את החברים ויחד עם רכב המזכירות טסו לבית החולים , כפסע היה בינו לבין חבלה קטלנית שעה שהעגלה פגעה בו ונבלמה בקיר המסגרייה.
ביקור חולים
ישוב על מיטתו לאחר ביקור הרופאים ,רגוע לאחר שהודיעו לו על שחרורו הקרוב.
את כל ההכנות הדרושות לשחרור כבר סיים חזר והתלבש בבגדים שהכינה עבורו פסיה, חתם במשרדי בית החולים וכעת הוא יושב וממתין לביקור.
במוחו מתגלגלות תמונות כפי שכבר התגלגלו עשרות פעמים , מנסה לשחזר את הרגעים שלפני פגיעת העגלה בו, ומה עשה רפול ליד העגלה. הוא מנסה להיזכר בתמונה האחרונה שראה אך ללא תוצאות.
במקום זאת עולה בדמיונו תמונה אחרת , הוא רואה בבהירות את הספסל בתחנת אגד שליד הכביש הראשי לעפולה, בתחנה יושב זוג שהקרבה ביניהם ברורה מתנועות גופם, הוא מבחין לפתע שהאישה הינה פסיה והגבר רפול, היא נושאת שתי שקיות באחת הוא מבחין בבונבוניירה ובשנייה טרנזיסטור שביקש ממנה אתמול, הם באים לביקור הוא נזכר; טרם יודעים על שחרורו היום ;ממתינים לאוטובוס של עשר .
לפחות הפתעה אחת מזומנת להם, הוא מהרהר במרירות, ביחד נחזור הביתה.
כתיבת תגובה