מעשייה

מעשייה

Print Friendly, PDF & Email

הפוסט המקורי מ 17 נובמבר, 2009
p509

החופשה

בפעם האחרונה ששקע בנמנום, נזכר דני הייתה השעה שלוש לפנות בוקר, הוא מצמצם עיניו בריכוז מתקשה להבחין בספרות השעון שלצידי המטה ומוצא שחלפה מחצית השעה בלבד.

למה זה קורה לי,סוף סוף אנחנו בחופשה בפריז וחוסר המנוחה הזה המעיב על בקריו בארץ שב וחוזר אף כאן, ושוב הוא שוקע בנמנום.

רק בפעם החמישית , הוא מבחין בחלון שלידו בשחר החיוור המחליף באורו את הצהוב של מנורת הרחוב.

מוריד את רגליו לשטיח הנעים הוא קם לחלון ומבחין איך בחלונות שמעבר לרחוב בבית הדירות ניצת פה ושם אור צהוב ומעבר לוילונות מובחנת תנועת של דמויות הטורחות כנראה במטלות היום החדש.

היום הוא היום האחרון לשהייתם בפריז, חוזרים הביתה.

אתמול בערב שושי ארזה כבר את שתי המזוודות, המונית לנמל התעופה הוזמנה לשעה אחת עשרה הכול מוכן.

לצידו במיטה הסתורה שושי נעה קלות בשנתה.
הוא נזכר איך בבוקרו של יום שני השבוע, במטבח, הציע לה בספונטניות בלתי צפויה מצידו לנסוע לפריז.

יש עכשיו לאחר החגים, מבצעים של הרגע האחרון מפתים במיוחד, בואי תבטלי את הפגישה עם הרופא השבוע תודיעי לילדים וזהו ניסע לפריז מגיע לנו, סיים בפסקנות.

משום מה לאחרונה הוא מרגיש בחנק, הזמן ניגר מתוכו בקצב הולך וגובר רק לפני חודש מלאו לו חמישים וחמש. רק אתמול הייתי בן חמישים ומחמשת השנים האחרונות כמעט איני זוכר דבר, מתלונן לעצמו ונד בראשו בצער.

למעט בחופשות. רק בהן הזמן חוזר לזרימתו האיטית ועובר בנעימות ובהתרגשויות קטנות בדיוק כמו שהיה פעם עוד בימיהם המשותפים בתיכון, שלו ושל שושי .

גם הטיול הזה מגיע לקיצו. בסיפוק הוא מהרהר בשהות שעברה עליהם בנעימים ובלי לחץ, תמהיל של אתר מפורסם אחד, (מרכז פומפידו) שיטוטים בשווקים, בתי קפה וכמובן אכילה במסעדות.

בארץ דווקא יש מסעדות מעולות, אבל איך כאן כמעט בכל מקום שנכנסו אליו , גם הפשוט ביותר האוכל מעולה, איך זה קורה אצל הצרפתים האלה, האם זה משהוא מולד או תולדה של תרבות.

בחיבה הוא רואה את שושי זעה במיטתה , כך היא מתחילה להתעורר הוא יודע, בעוד כמה דקות תקום.

הנה הם כאן ,כמה וכמה זוגות מחבריהם כבר לא ביחד; מי התגרש מי מהם שירד מהארץ ולאחרונה גם חבר קרוב שנפטר ממחלה.וכאן ביחד בפריז שושי ודני. האם זה רק העניין של לשרוד? לא אצלם; הכול עוד חי וחיוני הוא נזכר בלילה של אתמול ומבליע חיוך מרוצה.

אביו חוזר למחשבותיו, בגילי כיום אבא כבר לא היה.
נזכר באותה שבת של קיץ לפני כעשרים שנה, דני עדיין בקבע עם שושי ושני הקטנים מגיע לביקור לבית הוריו במושב, שבת רגילה "על האש".

ליד המנגל הוא ואביו כתמיד. מספר דקות של זמן איכות, יינגלה; פונה אליו אביו בחיבוב ,אתה יודע מה קרה השבוע? ומספר לו על חברו הטוב בעבודה ,יוסי ,שלקה בהתקף לב ושלולא ביתו שהייתה באותה עת בבית לא היה שורד.

דני מנסה להיזכר בפניו של יוסי אך לא מצליח זמן כה רב חלף מאז שראה אותו לאחרונה והוא ילד.

אביו ממשיך באגביות , לי בוודאי יהיה התקף לב הרי אתה זוכר, סבא יעקב בגיל 54 מת מהתקף ובגיל דומה גם אחי; דוד נחום.

כפי שאני יודע ממשיך אבא, מבנה כלי הדם של הלב שיעור הפיתול שלהם הוא כמו טביעת אצבע משפחתית ומוטבע במטען הגנטי שלי, והוא הגורם המכריע במחלות לב והתקפי לב.

האמת, גם דני עצמו מודע לכך וכבר חרש את הספרות וחקר את ידידיו הרופאים בשאלות הנוגעות לחלק התורשתי והחלק הסביבתי של מחלות הלב והוא שופך את ידיעותיו בפני אביו.

מה פתאום. תזונה נכונה והתעמלות מפחיתות בצורה ניכרת את הסיכון כל מה שאתה צריך הוא לאמץ אורח חיים בריא ותוכל להסיר דאגה מליבך.

הנה גם אני נרשמתי לקאונטרי הפחתתי את אכילת הסטייקים ,אני מתפאר תוך כדי שאני הופך את הסטייק הקורץ על צידו. טוב, שיהיה, מפטיר אבי בספקנות.

הזמן חולף ,אנו אחר האוכל עוד מעט צריך ללכת , יום הולדת אצל חברים קרובים והשעה כבר שלוש אחר הצהריים.

אבא ליד המשקוף בסלון אומר לי,דני נזכר, בבהירות כאילו זה קורה עכשיו במראה פניו של אבי. דני, אני חושב שיש לי כרגע התקף לב.

הוא נזעק אליו מושיב אותו ליד השולחן מביא לו מים בוא ניסע לתל השומר עכשיו הוא מפציר בו.

לא, לא צריך, זה כנראה מהזלילה תכף זה יעבר. נמתין מעט.

מה אתה מרגיש חוקר אותו דני, סתם איזה כאב כאן בכתף אבל זה כבר יותר טוב משיב אביו.

עוד שעה עוברת דני עוקב אחר אביו ומשנראה לו שהמצב משתפר, הוא משאיר פקודות לאימו , כבצבא מה יש לעשות בכל מקרה והוראה להתקשר אליו ללא דיחוי אם יהיה שינוי במצב.
שוש הילדים והוא ממהרים למסיבת יום ההולדת.

עוד באותו ערב נפטר אביו במיון תל השומר.

כמה עינה את נפשו במחשבות של "מה היה אילו" ,די הוא גוער בעצמו ומוליך עצמו למקלחת.

בפינת המראה שמולו , ליד פניו המוקצפות הוא רואה את שושי קמה ובאה למקלחת, מפטירה בקר טוב ישנוני ומתיישבת על האסלה.

דני מבליע חיוך ונזכר בביישנות של פעם איך היה נזהר מנפיחות לידה,. ואיך הייתה היא מגיפה את התריסים והוילונות כדי שחס וחלילה לא יציצו שכנים דרך התריסים המוגפים,ומכבה את האור בהתפשטותה. בעצם היא נוהגת כך עד היום הוא חושב למעט כיבוי האור.

ועכשיו עם כל האינטימיות הזאת שביניהם, ולא אין שום ירידה במשיכה שהם חשים זה לזה; הוא נזכר שנית, בחיוך, בלילה של אתמול.

בואי נארוז את תיק היד לאחר ארוחת הבוקר ואז שהחנויות נפתחות לקראת עשר תהיה לנו שעה נטו להסתובב בפסז? הוא אומר לה

רק אתמול גילו ממש כאן ליד המלון פסז? חבוי ומפותל של עשרות חנויות ;אספני בולים, מטבעות, עתיקות וביניהם שזורים בתי קפה נחמדים.

חבל שלא ידענו קודם אמרה לו שושי אתמול משלא הספיקו לראות את כולן , בואי אומר לה דני ונשלים את הסיבוב היום.

בעשר בדיוק הם ניצבים לפני חנות שלא ראו אתמול , דני מציץ לוויטרינה ולפנים החנות ומבחין בשלט שלא ברור אם הוא שם החנות או שגם הוא עצמו עומד למכירה.
על השלט בכתב גותי עתיק חרוט Nil Novoue ;האם זה בגלל שבחנות לא יוצג שום דבר חדש רק דברים ישנים מין הצהרת כוונות שכזו הוא תוהה או שמא זה סתם פראפרזה על Art Novoue , אותה תנועה אמנותית של המחצית השנייה של המאה ה 19.

וזאת יש לדעת, שושי כרוכה על חפצים מתקופה זו מוכנה לבזבז כספים ללא שיעור ורק התערבותו מצליחה להוציאה מהבולמוס. לא תמיד ללא מריבה.

דווקא היא החסכנית מביניהם, היא שלא מפזרת כספים לא על בגדים ולא על תסרוקות כשאר נשותיהן של חבריו. מילא, הוא חושב, לכל אחד שריטה משלו .

בעומק החנות מבחין דני תלויים להם כלי מתכת, צלחות כלי עבודה ועל הרצפה פזורים פריטי רהוט קטנים ומספר מאווררים ישנים.

בוא כבר ניכנס דוחקת בו שושי וממהרת פנימה וכבר היא טרודה ובוחנת את החפצים אחד אחד.

דני עומד מהוסס בכניסה, מתקרב למכתבה ישנה שעליה ערימות של ניירת המשמשת כנראה את בעלי החנות ופסלוני ארד.

המוכרת בעלת החנות אישה בגילו בחיוך מעודד פוצרת בו להיכנס ולראות את המבחר, בעלה המבוגר יותר יושב לצידה בכסא מרוחק מקל הליכה בידו.

מקטעי השיחה ביניהם הוא מבחין שהם מדברים אנגלית כמעט שוטפת במבטא נטול צרפתית ואם כבר,הוא מבחין יש בו שמץ של מבטא גרמני.

רק עכשיו מבחין דני שעל השולחן מעטפה חומה פשוטה מוסתרת מעט ועליה בטוש שחור שרבוט בעברית.

הוא נוטל את המעטפה לידו וקורא את הכתוב: כתב יד- שני שירים של אריה לודוויג שטראוס– אאכן.

סקרנותו מתעוררת מעולם לא שמע על משורר בשם זה והיכן היא אאכן

בעל הבית שמבחין בסקרנותו ניגש אליו ושואל באנגלית , מעניין לא כן?

דני רוגז במקצת על עצמו , הרגל של שנים שלא לחשוף את זהותו הישראלית בחו"ל והנה בקלות רבה כל כך היא נחשפת.

בעל הבית לא שם לב לעווית פניו של דני ופותח בסיפורו כאחד שממש חיכה להזדמנות כזו.

לפני כשנה קיבלתי פניה מישראלי יעקב מינץ מכפר סבא , לקוח שביקר אצלי בעבר ואף רכש מספר פרטים בעיקר ספרים ישנים, אולי אתה מכיר אותו? לא עונה דני בנימוס, והלה ממשיך , מינץ ביקש שאנסה למצוא כתב יד מקורי של אריה לודוויג שטראוס משורר שנולד בגרמניה בעיר אאכן למד והרצה בעיר זו ועלה לארץ בשנת 1934 , דרך אגב הוא מוסיף אשתו של לודוויג הייתה אווה, ביתו של פרופסור מרטין בובר.

במספר נסיעות לגרמניה ואחר כך ספציפית לאאכן עברתי בספריות ישנות חנויות לעתיקות ארכיון האוניברסיטה ובכל הבתים שמצאתי עקבות לכך שלודוויג שטראוס גר בהם.

בסופו של דבר בחנות לספרים ישנים באאכן מצאתי כתב יד של שני שירים במחברת פשוטה של שטראוס. תוכל לתאר לך את ההתרגשות שאחזה בי.

שלחתי צילום בפקס לישראל למר מינץ כדי שיאמר לי האם זה כתב יד מקורי. במקביל אני עצמי יחד עם חבר מצוות משטרתי שעוסק בזיהוי פלילי חברנו כדי לבדוק ולוודא שכתב היד מקורי ולא מזויף. ויחד הגענו למסקנה שכתב היד מקורי. רכשתי אותו בכמה מאות יורו.

הנאה מרובה הפקתי מהתהליך שארך כשנתיים הוא ממשיך, בעזרתו של מינץ ואחרים למדתי את התקופה ואת שיריו הנפלאים של שטראוס שנכתבו בתחילה בגרמנית ואחר כך בעברית ולצורך כך אף למדתי קצת עברית, מבלי משים הפכתי לבר סמכא לשירתו של שטראוס הוא מספר בגאווה.

בייחוד אהבתי את שירו "קול באופל" הוא מוסיף ולהפתעתו של דני הוא נוטל ספר שירים קטן ומהוה בעברית פותח בעמוד מסומן, מציץ בו וקורא בעל פה בעברית ובהטעמה את השיר:

111709-1723-2.jpg

מַה זֶּה קָם בָּאֹפֶל וְהָיָה?
הִתְעוֹרַרְתִּי. אֵיךְ עוֹד אֵרָדַם?
הֲקָרְאָה חַיָּה בְקוֹל-אָדָם,
אִם אָדָם הוּא, כַּחַיָּה יִלֵּל?
הֲתִזְעַק חַיָּה מִלֵּב הַלֵּיל
אִם זָעַק הַלֵּיל מִלֵּב-חַיָּה?
כָּל הָאֹפֶל קָם בִּי וְהָיָה.

דמעה מבצבצת בעינו ;דני מבחין איך במהלך הסיפור גוברת התלהבותו של האיש, והנה הוא ממשיך. לצערי מאז ששלחתי למינץ עותק של כתב היד ניתק עימי מגע התעלם מפניותיי לקנות את כתב היד או למצער להשתתף בהוצאותיי הגדולות באיתור ורכש כתב היד.

את דבריו הוא מסיים כמעט בצעקה ומטיח את המעטפה בכוח לשולחן.

מעסקיו באירופה רגיל דני פה ושם להתגוללות על ישראל וישראלים ובאופן אוטומטי רואה עצמו מותקף בשם הישראלים כולם, והנה הוא מוצא עצמו בניסיון להרגיעו, האנגלית בפיו טובה והוא פותח.

ראה גם אני עושה עסקים כאן ,בעיקר מייבא מוצרי קרמיקה לענף הבניה. ותמיד בשיחות בטלפון עם עמיתי אני מקפיד להבהיר שכל התעניינות מצידי בסחורות ומחיריהן אינה מהווה התחייבות לקניה .

התחייבות כזו מתבטאת בכתב בלבד עם פרוט של האחריות כל צד לעסקה, ובכל העסקות שעשיתי עד כה בצרפת, וכאן הוא מלווה את דבריו בנקישה למזל בשולחן להגברת רושם הדברים; לא הייתה אפילו תלונה אחת.

מה לעזאזל אני מתנצל כאן בפני הפוץ הזה, הוא חושב לעצמו ומבחין שאשתו של בעל החנות שעד כה עמדה והקשיבה לדברים, קמה ותוחבת לידו של בעלה פתק. בצידו האחורי מבחין דני בבהירות מוזרה בפרטיו, טפט ירוק בסגנון ארט נובו . עצם שימת ליבו שרותקה לפרט זה מכעיסה אותו, ומכיוון שהוא מניח שבפתק הזה יש מחויבות כלשהיא שנתן מינץ הישראלי לבעל החנות והנוגע לכתב היד. הוא ממהר לסיים , על סמך מה שסיפרת לי אדוני עד כה(פותח כאן אפשרות לנסיגה) אני מניח שזו אי הבנה מסחרית ושכיחה שתיפתר בקרוב.

111709-1723-1.jpg

אך לאו דווקא , נראה שהפתק שאשתו מסרה לו מגביר את התרגשותו של בעל החנות והוא תופס בחזהו מקל ההליכה נשמט מידיו והוא צונח לכסא.

אשתו ממהרת אליו מלטפת ומעסה את חזהו ומהסה אותו בקולות רכים כהסות תינוק.

בוא מושכת בידו שושי, נאחר לטיסה. שניהם פונים ויוצאים מאפלוליות החנות לרחוב.

לפתח ביתם בהרצלייה הם מגיעים בצהרי יום שישי, תכנון מעולה הוא אומר לשושי כל השבת לפנינו והערב איזה כף הילדים עימנו בארוחה. כן שני ילדיהם הקטנים כבר בני למעלה מעשרים, אך דני ושושי מקפידים על ארוחת ערב שבת בנוכחות כולם

אבל בערב, לאחר הארוחה ומייד לאחר שהצעירים פנו ויצאו לבילוייהם ,ממהר דני התגנב לקומה השנייה למחשב והוא מקיש את השם אריה לודוויג שטראוס בגוגל לחיפוש.

ואמנם משורר בשם זה יליד אאכן בגרמניה קיים!

ראה

כאן בוויקיפדיה, ויותר מכך, למרבה ההפתעה נמצא גם ברשת ציור שצויר בהשראת אותו השיר: "קול באופל" של אריה לודוויג שטראוס ע"י האמן

יעקב פורת ;להלן התמונה ברשותו של האמן

 

arie4.jpg

יעקב פורת – קול באופל 2003

סתם מקריות?

הוא יורד לסלון.

בטלביזיה רץ פרומו לכך שבעוד שבועיים מתחילה העונה השנייה של "האח הגדול" מצא לך כבר חיים ,הוא גוער בעצמו וצוחק.

שושי מביטה בו בפליאה, מה מצחיק כאן? , היה לנו כיף של חופשה הוא עונה ומדביק לה נשיקה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *