דוקים

דוקים

Print Friendly, PDF & Email

הפוסט המקורי מ 01 נובמבר, 2009
p612

הלכה ההלכה

משהוא שאמר ג?קי בתכנית משותפת ברדיו עם אברי גלעד מהדהד בראשי.

ג?קי סיפר על משפט שנאמר ע"י בנו הקטן כאשר שיחקו להם בדוקים . אבא ,אמר הילד ,אי אפשר לשחק דוקים עם מיקרוסקופ.

וכה אמר ג?קי : הזאטוט קיפל במשפט זה תובנה עמוקה שגדולים וחשובים ממנו לא עמדו עליה; תובנה הישימה לשטחי חיים רבים.

למשל במגזר הדתי – כיפות סרוגות (אליו ג?קי משתייך), אין להתייחס לשמירת כשרות, שמירת צניעות, ושאר ירקות בקנאות דקדקנית (המיקרוסקופ בהשאלה), , התייחסות כזו מעקרת את שמירת המצוות ממהותה.

נזכרתי בגישתו של אדם ברוך להלכה או בלשונו וכמצוטט להלן ממאמרו של דב אלבוים לזכרו של אדם ברוך:

"מהי הלכה?", שואל ברוך בהקדמתו ל"סדר יום".
והוא עונה: "הדרך בה אנשים הולכים. הדרך בה אנשים מגיעים ליעדיהם, ההלכה נועדה לאדם, ואין האדם נתין כבוש של ההלכה" (סדר יום, עמ' 15). אדם ברוך נוטל לראשונה לידיו הישראליות- חילוניות את ספרי ההלכה היהודיים מקדמת דנא: ספרי שאלות ותשובות, רמב"ם, שולחן ערוך, משנה ברורה, פסקי הלכה של הרב עובדיה יוסף והרב משה פיינשטיין ואף כאלה של אנטי ציוניים מובהקים כמו הרב יצחק וייס מה"עדה החרדית" ועושה בהם כבתוך שלו. הוא איננו מזלזל בהם כפי שנהגו כולם לפניו. להיפך, הוא קורא אותם קריאה של חסד ושל אהבה, שואל את עצמו : 'האם אני יכול לדלות מהם "תקנון" כלשהוא שיאפשר לתרבותנו לחיות חיים מעשיים מתוך מוסריות ואתיקה?'. כי התרבות איננה נבנית במגדלי השן של המחקר או ההגות אלא ברחוב ובין אדם לחברו. הצורך בהלכה לא נובע מהזדקקות למורי-הוראה, למנהלים שינהלו את חיינו המבולבלים. אין ההלכה עבורו דבר אלוהים חיים והוראה שאין אחריה פקפוק, אלא "שמיכה דקה ושקופה [המתוחה] על פני כל תרבות החיים. ההלכה ותרבות מפולשות זו לזו" (שם, עמ' 16). ולמי שאין היכרות מספקת עם המונח ההלכתי "מפולש", טורח אדם ברוך להסביר בדיוק את כוונתו: "מפולש? שיש לו מוצא משני צדיו". ההלכה לא באה כגיגית כפויה על החיים, אלא גם כדי לשרת אותם

שני חוזרים בשאלה דב אלבוים ואדם ברוך,כן ירבו, שנקודת מבטם משאירה להבנתי סיכוי כלשהוא לחיבור בינינו החילונים ל"ארון הספרים היהודי" ולמסורות עם ישראל.

אבל ה"מרחב הציבורי" בלשונו של אדם ברוך ,רוגש .גל של זמרים "מתחזקים" שירים יהודיים של מאיר בנאי , קובי עוז , וארקדי דוכין. אני תוהה האם הגענו לעידן האפוקליפטי שבו מחד רציחות אכזריות מבית בתדירות מתגברת ומאידך איום איראני קיומי מרחוק ,טורקים ונורבגים ויתר אומות נגדינו .

מצב אידיאלי לצמיחת כתות, רבנים עושי להטים משיחי שקר ו"מתחזקים למיניהם" אז יאללה העיקר שנגלגל עיניים לשמיים שמהם יבוא עזרינו, ואבוי לנו שזכינו לכך.

מדע ההלכה

ובאותו עניין כיון שיש לנו סגן שר מדע מש"ס (למרות הערעור על מינוי בדרכם פסולות ועל פי ההסכם הקואליציוני), התבשרנו על חיפוש נושאים למחקר וכמובן במסגרת תקציב המשרד.

ובכן לשם תזכורת , מהו מדע על פי הגדרתו , למשל בויקיפדיה "

מדע הוא שיטה לאיסוף ידע אודות העולם באמצעות תצפית, ניסוי והסקה שיטתיים, ודרכי מחקר שנועדו לפתח ידע זה. השיטה המדעית כוללת עקרונות ותהליכים המשמשים לאיסוף ידע מדעי, ומכונה גם מחקר. אדם העוסק במדע נקרא מדען."

השאירו בבקשה את ההלכה לאלפי בני הישיבות בין כך ובין כך הם כבר ממומנים את המדע השאירו למדענים וכך גם את מעט התקציב שבמשרד, שהרי מה יקרה אם מחקר הלכתי כלשהוא לא תעמוד במבחן "מדעי" האם תשונה ההלכה או מה שסביר יותר יכופף המדע?

והנה שני איורים פופולאריים על תורת האבולוציה שנואת נפשם של אנשי דת .

שטף של ידיעות מסוג זה מזכיר לנו שאנו בעונת מעבר לא ,לא הסתיו , אנו בהווה ועונת המעבר נדמית יותר מתמיד כעונת מעבר מההווה אל העבר.

וברוח זו רצוי לזכור את הפשקווילים שהרי הם מבשרי העבר האמיתיים:

הראשון עוסק כמובן במדיה ומשמעותה

השני מגדיר אותנו

והשלישי מסביר את הצפוי לנו והסיבה לכך

ומכיוון שבעבר עסקינן לפחות דבר אחד טוב יצא לנו מזה והוא החזרה לשפת אמינו (לפחות שלי) הלוא היא האידיש, כך נראה כבר עלון זהירות לקראת שפעת ה"דבר האחרים" המתרגשת עלינו בחורף הקרוב ושמופץ בעיר הקודש ניו יורק.

נקטו בצעדים המתחייבים.

עולם הדוקים

סיפורו של ג?קי לעיל העיר בי צורך רדום וחשקה נפשי לשחק בדוקים עם נכדי.

כצרכן נבון בחברת צרכנות מתקדמת גלשתי חיש קל ברשת; הן כדי להיזכר בחוקי המשחק הן לעמוד על מקורותיו ובעיקר לרכוש אותו.

מגוון המחירים עצום ורב החל ב 24 ליש"ט באנגליה דרך דוקי ענק למשחק בדשא (150 ₪ בארץ) דוקי עץ ב 29 ₪ ולבסוף גם דוקים פשוטים מעץ ב 3.9 ₪ לא כולל משלוח.

מאוחר יותר בכניסה מקרית לחנות צעצועים זעירה מצאתי להפתעתי דוקים ב 3 ₪ וכמובן רכשתי מיידית שניים .

על הקופסא מדבקה עם שם היצואן ומקור הסחורה בסין כמובן – דרך אגב בעיון חוזר באינטרנט מוצר זהה למוצר שבידי נמכר בארה"ב ב 4.99 דולר!

שישבנו לשחק דוקים עידו ואנכי מסבירה לי עידית שהיא רוכשת דוקים ב 3.90 שח ובכמויות של 30 יחידות ,שאותם היא מחלקת לילדים בשקיות יום ההולדת . לאן הידרדר המשחק ,אני חושב,המחולק יחד עם בלונים ממתק ושקית שתיה

כישראלי טיפוסי אני מתחיל לעשות את החשבון הכלכלי שהמילה "מיליארד סינים" תמיד מעוררת.

הנה המודל הכלכלי שפיתחתי שיקרא להלן כלכלת הדוקים הסינית.

להלן הנחות היסוד:

שכר ממוצע לפועל סיני 300 דולר לחודש – נתון

עלות ייצור משחק דוק בסין 50 סנט (מאפשר מתח רווחים לשרשרת השיווק בעולם), מתוכן ניכוי של 10 סנט יל חומרים מבנים כלים ומסים ויתר 40 הסנט שכר עבודה.

נתח השוק שיש ליצרן הדוקים הנ"ל 10%

צריכת משחקי הדוק לחודש בעולם המערבי : מבוססת על מיליארד תושבים להם תוחלת חיים של כ 70 שנה ובהנחה שאדם ירכוש פעם בחיים משחק כזה הרי שלפנינו פוטנציאל רכש שנתי של: מילארד חלקי 70 = 14,400,000,משחקים .

בהנחה שבפועל רק 10% מהם ירכשו משחק זה כלומר מכירת 1.4 מליון משחקים בשנה וכ 140 אלף לחודש .

מכירות היצרן הספציפי הסיני עומדות לפיכך על 10% ממספר זה (הנתח שלו בשוק) כלומר 14 אלפים משחקי דוק לחודש ותקציב לשכר חודשי (על פי 40 סנט למשחק בודד) של 5600 דולר

מה תהיה חלוקת השכר אני ממשיך ותוהה.

ממספר זה על בעל המפעל להתפרנס – בהנחה שהקופון שהוא גוזר לעצמו הוא של 2100 דולר (פי 7 משכר ממוצע!) נשארו 2500 דולר לחלוקה.

סביר להניח שהוא מעסיק 10 פועלים בשכר של 25 דולר לחודש ויש להניח שאלו הן נשים .

השאלה שנותרה היא זו האם פועלת סינית יכולה ליצר 1400 משחקים לחודש (70 לשעה?) – כנראה שלא.

הקש לוגי מבריק: המיכון הגיע גם לענף הדוקים הסיני ולכן בעצם הכנסת הבעלים גדולה יותר כמות הפועלים קטנה ויתכן ששכרם אף נמוך מ 25 דולר לחודש – אולי העסקת ילדים במחוזות כפריים? .

האם ייתכן כפי שאומרים המטיפים הסוציאליים נגד הכלכלה הגלובלית שבעצם קנייתי את שני משחקי הדוק אני מעודד העסקת וניצול ילדים קטנים בסין?

ובמעבר חד (מאוד); "נפלא" כפי שהיה אומר ד"ר ווטסון לשרלוק הולמס לאחר הקש מעולה.

אוסטרליץ

סתם ספר בשם זה של סופר גרמני בשם זבאלד

, שאני שקוע בו אך טרם סיימתי קרוא בו.
מעבר לתוכן, צורת הכתיבה המשלבת צילומים ושרטוטים בצמוד לטקסט מחבבת אותו עלי

איורים וצילומים היו בעבר נדירים בספרים , מרבית הספרים נכתבו וכללו מלל בלבד , שהרי המלים והמלחים בלבד כוחן לברוא בראש הקורא את ה"מציאות המדומה" של הספר, עם כבר נוספו ציורים הרי שהם נועדו לספרות הילדים כדי להקל ולחבב עליהם הקריאה.

ואם כבאר נכללו תמונות בביוגרפיות או ספרי מדע נדחקו התמונות לאזור מוגדר בסוף כנספח שיש להתבייש בו.

גם מהצד הטכני תוספת תמונות בתהליכי הדפוס הקודמים הייתה יקרה ומסובכת ולכן גם לא זמינה לכותבים.

התפתחות הדפוס המחשוב האינטרנט הצילום הדיגיטלי ותכניות העריכה כגון וורד ואחרות הפכו הוספת צילומים לטקסט למלאכה קלה נעימה וכך גם את הדפסת החומר עצמו.

האם הוספת חומר כזה גורמת לפיחות בהנאה או בהתעלות לעיתים הכרוכה בקריאה לטעמי לא ממש להיפך ולא אין הדבר מתאים בהכרח לכל ספר, יחד עם זאת השילוב בספרו של זבאלד מעולה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *