סיפר

סיפר

Print Friendly, PDF & Email

הפוסט המקורי מ 02 ספטמבר, 2009
p529

חליצה

התחקיר שעשה אמנון לוי בתכניתו על החליצה , מעורר

מחשבות.

צווי בית משפט הביאו לשידורו רק לאחר דחיות של שבועיים, מרבית התמונות שהוצגו בתחקיר כבר הוצגו מקודם במסע מתמשך של פרומואים. יחד עם זאת האפקט

של דברי האלמנות שביצעו את הטקס, של הקהל הדחוס של תלמידי ישיבות מצחקקים, של הרבנים והעדים כולם למול אישה אחת שנחנקת ואינה יכולה לבצע את

"מצוות הרקיקה" לכוונו של אחי בעלה להלן ה"יבם", כל אלו החזירו אותנו למקומות חשוכים.
פרי ביאושים של הדתות ה"מודרניות" ומה שקדם להם עבודת האלילים

ופרי הביאושים של המנהיגות החילונית שמסכימה להחלת חוקי הדת על הציבור כולו..

כדי ל"אזן" במשהו את התמונה המצטיירת בתחקיר, מתייצב אחד הרבנים ומסביר שבעצם מי שמושפל בטקס הוא היבם, שאינו עומד בחובתו להקים בית עם אשת

אחיו המת. נו שיהיה.

זהו הנרטיב(הסיפר) שלו. כאדם דתי; מה נלין עליו.
האישה להבנתו היא חפץ שבבעלות אחיו של בעלה המת וכדי לשחרר את החפץ לכל דורש

משפילים את האח היבם- גם זו זווית ראיה.

טוענת רבנית, המופיעה בפני בתי דין רבניים מקשטת אף היא את המסך, מספרת על סחיטות שמבצעת לעיתים משפחת הבעל המת כדי ל"שחרר" את האישה

וטוענת שפסו רבנים רחבי כתפיים שיוכלו להתאים את ההלכה לזמננו כפי שהיה הדבר בעבר הרחוק, בקיצור הולך ופוחת הדור.

הטיעונים הללו וגם עצם הטענות של האלמנות שנפגעו , נלעגות במקצת ובמידת מה דומות לטענות העדה האתיופית למול הממסד והחינוך הדתי.

ממה נפשך, אם אתה רוצה להיות חבר במועדון הדתי קבל את כלליו , הרי בסופו של יום אם פגיעת ממסד זה הייתה במישהו אחר , ייתכן והיית ממשיך בדרכך ואף

ממלמל משהוא בזכות שמירת המסורת וקיומינו כעם אחד וכיוצא באלו.

הממסד הדתי והדת ככלל, אינם גמישים וסובלניים. נקודה… האמת היא שלהם ושלהם בלבד. כל המערער עליה ומציב סימני שאלה, אחת דינו אם זה לקבל

התפרעויות כמו בירושלים ,להיכנס לכלא בעזה אם לא גידלת זקן, או אם כאישה לא לבשת את כיסוי הפנים באיראן – "סובלנות" דתית במיטבה.

ואוי לנו אם נגיע לכך שהרוב בארץ יהיה לדתיים והערבים; מה שכנראה צפוי בעוד 20 או 30 שנה.

הפתרון היחיד הוא הפרדת דת ממדינה בצורה קשוחה ובערבות הצבא, כמו בתורכיה ואף זה לא בטוח שיעזור ביום פקודה.

ולנפגעים עצמם?

להם העצה היחידה היא; ניטשו את הממסד הדתי קיימות אלטרנטיבות לנישואין בלעדיו נצלו אותם , ניטשו את בתי הספר אם צריך והיאבקו עימם בדרך היחידה

האפשרית – קמפיין ציבורי להפסקת התקצוב לזרם המקפח – וזו השפה המובנת להם ובעצם לכל גוף ציבורי נתמך.

1939 ספטמבר

זהו התאריך המקובל לפרוץ מלחמת העולם השנייה (הפלישה של היטלר לגרמניה), על רקע זה של טקסים בפולין לציון 70 שנה לאירוע מתקיים לו דין ודברים קשה בין רוסיה של פוטין לגרורתה בעבר – פולין.

הפולנים מרירים על הסכם ש בין שרי החוץ: מולוטוב הרוסי לריבנטרופ הגרמני שנחתם זמן קצר לפני כן והביא לתחילת הפלישה לפולין של היטלר ומצד שני לקריעת

נתחים מפולין לטובת סטלין במזרח .

ואילו הרוסים; פוטין שולף מארכיוניו (פברוק?) הסכם מ 1934

בין פולין לרוסיה שכאילו היה מכוון נגד הרוסים.

בכלל, תוצאות סקר שנערך ברוסיה מראות שלמרבית הרוסים תאריך פריצת מלחמת העולם השנייה הוא ביוני 1941 עם מבצע ברברוסה – פלישת הגרמנים

לרוסיה.
בקיצור עם עם והנרטיב שלו.

רבותי ההיסטוריה חוזרת,

האם ההיסטוריה הנלמדת בבתי הספר עומדת להשתנות, האם בכלל קיים סיפר אחד שמאחוריו יעמדו כל ההיסטוריונים, האם יש היסטוריה אמיתית המתבססת על

עובדות בלבד?

התשובה לכל השאלות היא כנראה לאו מוחלט. כמה לעגנו לברית המועצות בראשות סטלין "שמש העמים" ששם היה נהוג לשכתב היסטוריה ספרים אנציקלופדיות

שמות מקומות ומה לא כמעט על בסיס יומי.

משסר חינו של מישהו או משהוא בכל אחד משטחי החיים מייד דאג המשטר להיעלמותו מהספרים ותכניות הלימוד במקרה הטוב, ולהעלמות פיסית בנוסף לכך,

במקרה הרע.

כך כפי שצוטט לעיל בהתכתשות בין רוסיה לפולין , בסרטים שייצרה הוליווד על מלחמת ויאטנם, וכך גם הפלסטינאים עם יום ה"נקבא" שלהם.

ל"אמת", גם אם יש מישהו שיודע, ואף אם נכח בעת ההתרחשות , אין שום מעמד.

מייד אני בוחן את עצמי , האם יש נרטיב שהוא שלי. ועונה לעצמי: אני בוחר בנרטיב היהודי\ציוני (ובברור לא בפוסט ציוני) מתוך תחושה שהוא הקרוב לאמת ולצדק

ובהיות אדם קרוב אצל עצמו זהו הנרטיב שלי.

האם הוא אחיד לכל הציבור בארץ שהיה עונה בצורה זהה לשאלה זו? לא. האם בהיותי מי שאני ובהיות הורי פליטים מאירופה הייתי יכול ל"בחור" אחרת – איני יודע.

ככל שאנו מתרחקים לאחור בהיסטוריה ,מצטמצם מספר הממצאים ואילו שכתבו עליהם בזמן אמת, ולכן הראיה של ההיסטוריונים את התקופות רחוקות כאילו

מגובשת ומונוליתית, פחות או יותר (גם כאן היא לא בהכרח "אמיתית").

ככל שאנו מתקרבים לימינו, נאמר 70 שנה לאחור, קיים ריבוי מקורות. חומרים מהמדיה,צילומים, כתיבה שנעשתה בו זמנית ובימינו נוסף על כך ים חומר באינטרנט

במהדורות חדשות ו באלפי ארכיונים.

הדבר מאפשר כתיבה "יוצרת" של ההיסטוריה בהתאם לנרטיב של הכותב. מה שלא היה מקובל פעם ,עת ציפו מההיסטוריונים לאובייקטיביות מדעית.

כמות החומר הנגיש וריבוי הכותבים יעלה ויפרח ויניב לנו מגוון "היסטוריות" ללמד מהן.

תיאוריות יופרחו ויפרחו ורק חלקן יופרך. החל מתיאוריות קונספירציה וכלה בהכחשות גורפות לתורת האבולוציה התחממות כדור הארץ וכולי, כפי שאנו חווים היום.

אז מה יהיה? על כך כבר עונה הבדיחה החבוטה: אדם בא לחברו בפנים קודרות ואומר לו איש בשורה אנכי ושתי בשורות לי אליך,התרצה לשמוע את הבשורה הרעה

או את הטובה תחילה?
את הרעה תחילה משיב חברו.

הנה הרעה פותח המבשר, צפוי לנו עתיד קשה, ממש חרא. ומהיא הבשורה הטובה שואל, מצפה, חברו?

הבשורה הטובה היא שהחרא יספיק לכולם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *