לילה

לילה

Print Friendly, PDF & Email

הפוסט המקורי מ 12 דצמבר, 2008
p477

תעודה כחולה

אתמול חזיתי בפרק האחרון של הסדרה הטלביזיונית של חיים יבין, תעודה

כחולה, סדרה העוסקת בערביי ישראל, חומר קשה לעיכול מחד ומעורר מחשבה מאידך.

פרק זה ועוד חלק מפרק אחר שראיתי "נגועים קשות באותה גישה, "אובייקטיבית" כביכול, דקדקנית "יקית" שלעתים משתמש בה חיים יבין.

במהלך הסדרה ,המראיין חיים יבין, סובב לו בארץ ומראיין נציגים משני העמים,אך בחירת המרואיינים ודברי המראיין עצמו לא משאירים ספק לגבי עמדותיו.

בכל הטיעונים של המרואיינים הערביים עולה כחוט השני האמירה הבוטה למדי לעתים כהתרסה, שימי הישות הציונית יהודית קצרים, המדינה שהם נכספים לה

תהיה מדינת כל אזרחיה, והקץ יקיץ על המדינה היהודית הגזענית ,נושאת דגל האפרטהייד. הדבקות הערבית בקרקע מועלית על נס ומוצגים בסדרה בכנסי התנועה

האסלאמית באום אל פחם וההמונים (אזרחי ישראל) הקוראים קריאות ברורות נגד המדינה.

מנגד; הדוברים היהודיים (למעט אחד) כולם היסטוריונים "חדשים" פוסט ציונים. החל מהחוקר טדי כ"ץ ש"גילה" לתקשורת את טבח טנטורה שלא

היה ולא נברא וכלה בד"ר אילן פפה מאוניברסיטת חיפה.

האחרון מציג עצמו כקדוש מעונה על מזבח ה"אמת", שלא יכול לשתוק ואף לא ישתוק עד שיעשה צדק עם הערבים, וכולם כמעט כאיש אחד, דבקים בתזת ה"טיהור

האתני" שבוצע בהשראת ההנהגה היהודית.

לסיכום הסדרה מציג חיים את התזה הנאורה שלו בדבר שיפור מעמדם של הערבים והיכולת לחיות זה בצד זה בשלום, כביכול הכול תלוי רק בנו; Wishful thinking

במיטבו.

נזכרתי בבדיחה\משל שסיפר לי פעם יותם:

"יום אביבי אחד מהלכים להם

הזאב והשועל בשבילי היער משועממים. מה נעשה שואל הזאב? השועל מציע בוא ונשתעשע בשפן. כיצד שואל הזאב והשועל משיב: אם נפגוש אותו וכובע לראשו נגער בו

על כך ונסטור לו, ואם לא יחבוש כובע שואל הזאב , אז נגער בו ונסטור לו על כך שלא חבש כובע משיב השועל.

שמחים וטובי לב ממשיכים הם בדרכם אל השפן.

בשביל ביער מהלך לו השפן וכובע הדור לראשו, השניים פוגשים בו ופותחים בצעקות למה זה כובע על ראשך? וממהרים וסוטרים לו.

אבל וחפוי ראש שב השפן לביתו.

למחרת נפגשים ידידינו שנית, משועממים. מה נעשה היום שואל הזאב והשועל מציע : גם היום נשתעשע עם השפן, הפעם נבקש סיגריה אם יושיט לנו סיגריה עם

פילטר נגער בו ונסטור לו ובאם יציע לנו סיגריה בלי פילטר נצעק עליו למה אין לסיגריה פילטר ונסטור לו.

השפן למוד ניסיון פוגש אותם בשביל הפעם ללא כובע על ראשו.

אפשר לקבל סיגריה שואל\מבקש הזאב. עם פילטר או בלעדיו , עונה השפן הזהיר.

טוב, מתפוצץ לו השועל וסוטר לשפן ,מדוע אין כובע לראשך?"

שנים הסתובב לו העם היהודי וחטף ועוד איך, מכל צד. הציונות ניסתה ואף שינתה את צורת הקיום היהודי תוך יצירת המדינה היהודית. אך צורת ההתנהלות בעולם

למול העולם הערבי והפלסטיני, האסלאם הטרוריסטי, האינטרסים המערביים והאו"ם. מול כל אלו תמיד נהיה במעמד השפן מול הזאב והשועל.

לעולם לא נוכל לרצות אותם ולהתקיים.

הפתרון היחיד, ועתה יותר מפעם; הינו פתרון שתי המדינות לשני העמים. תוך כדי פתרון נושא הפליטים במדינות ערב כולל במדינת פלשתין וללא פשרה בנושא זה.

גם במדינה היהודית ייגזר עלינו לחיות עם מיעוט ערבי, המיעוט הזה יקבל על עצמו את "עול המדינה היהודית" רק לאחר ביצוע החלוקה ונחישות בעמידה על עקרונות

הפתרון קרי – מדינה יהודית.

מדינת כל אזרחיה, היא מתכון בטוח לחורבן והרס ראה יוגוסלביה לשעבר וקפריסין.

זיכרון רחוק

הסרט בטלביזיה הסתיים ואני מתהפך על משכבי, זיכרון כנס משפחתי שערכה משפחת אימי חנה ז"ל ביפעת לפני למעלה מ 20 שנה עולה בי.

דודי ודודותיי מצד אימי אלו ששרדו את השואה כולם היו בכנס והצעיר שבהם, ינק (יעקב) ,מספר סיפור אחד שכנראה נחרת בו.

בן 14 היה שפלשו הגרמנים לעיירה בפולין . זמן מה הצליח להתחבא בין הגויים לבוש ומתנהג כנער פולני.

והנה באחד המקרים נתפס בידי הגרמנים ונשלח כשהוא מכחש ומעלה את גילו, לעבודה כעובד כפיה במפעל בגרמניה.

כך נהגו הגרמנים כלפי אוכלוסיות מזרח אירופה כדי למלא את שורות העובדים במפעלים בגרמניה שצעיריה נלחמו במלחמת העולם השנייה.

בגרמניה עבד קשה, רכש חברים ומפעם לפעם היה מתחמק לעיירה הקרובה ושולח לעצמו חבילה עם מעט מצרכי מזון מעמיד פנים שהנה קיבל אותה מהוריו בפולין

,כפי שקיבלו חבריו הגויים מפעם לפעם.

יום אחד ,לאחר כשנתיים במחנה הגיע משלוח חדש של פועלי כפיה מפולין. ביניהם נדהם ינק לגלות נער פולני גוי מעיירת הולדתו .

הנער, משראה את ינק התכוון לפנות אליו ולחשוף את זהותו, ינק, בהבלחה של רגע צעק ,"זהו נער יהודי" בהצביעו עליו, "אני מכיר אותו מהבית".

בהיותו מקובל וותיק תקפו הוא וחבריו את הנער והרחיקו אותו למקום מגורים אחר.

כך ,שחייו על בלימה ,הגיע קץ

המלחמה ויום השחרור. בסופו של דבר נפגש עם משפחתו במחנות הפליטים בגרמניה ומשם לארץ ישראל, פחות או יותר באותה תקופה שהורי עלו לכאן והגיעו לקריית

חיים (1949).

כבחור צעיר היה מגיע מפעם לפעם לאחותו היא אימי חנה, רכוב על אופנוע BSA של אותם הימים. לאחר מספר הפצרות היה מתרצה ולוקח אותי לסיבוב ברחוב

כ"ז, אושר אפפני למראה פני חברי המופתעים, סיבוב ניצחון אמיתי.

מה פשר הזיכרון הזה פתאום; שמא הודעת חיזוק , בסגנון – מ"שואה לתקומה" ,נעורה בעקבות הסדרה בטלביזיה ונשלחה אלי ממעקי התודעה?

בסוף הלילה

מהמרחק שבין ראשי למכשירים שעל הארון שמולי אני מצמצם עיני ומנסה לראות מהי השעה בשעון שמולי.

3:52 לפנות בוקר ,אני ספק רואה ספק מנחש. זה עתה התעוררתי.
נוריות התמיד, באדום וצהוב מסמנות לי שהטלביזיה הוידיאו והממיר עודם בחיים ; ברוך

השם.

בחלון החדר מאיר לו החושך שבחוץ,לצידי זוגתי נושמת בכבדות. איך נשמעות נחירותיי אני תוהה.

מתלבט באם לרדת , או לא, בסופו של דבר אני נכנע לשלפוחית וקם לרוקנה.

הקלה, עתה אני יודע עוד שצפויות לי עוד שעתיים של נים לא נים עד לבואו של השחר המחוויר לחלון.

הרגע הלילי, נבלע לו בהמולת היום, חזרתי אליו לרגע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *