אני קורא משמע אני קיים !

אני קורא משמע אני קיים !

Print Friendly, PDF & Email

הפוסט המקורי מ 18 יוני, 2007
p62

אז

הספר הראשון שקראתי עדיין זכור לי עד היום , האם היה זה בכתה ב או ג או ד ,איני זוכר, אך טעמו של ספר הילדות ההוא עודו עימי.
בדיעבד אני לא זוכר מה הניע את אבי יהודה באותו רגע (חובב קריאה מושבע ואוטודידאקט) לקחת אותי לספרית בורוכוב, ששכנה בקרית חיים (למיטב זכרוני – ברחוב ה′ – קרוב למאפיה, שדרכה היינו עוברים בדרך הארוכה מהבית לבית הספר) אך יש להניח שהיה זה רצונו להנחיל גם לי את אותה אהבה.

בספריה כנראה בהמלצת הספרנית בחרתי בספר שכלל סיפור על מכונית פלא שיודעת בין השאר לעוף להפוך את הנהג בה לבלתי נראה והרפתקאותיו של הילד גיבור הסיפור יחד עם מר ליטאי נהג המכונית.

הספר כה הרשים אותי והייתי חולם על עצמי כאותו גיבור רואה ואינו נראה , ובבוקר בין שינה לערנות, באותו נים ולא נים שבהם עוד זכר החלום לא פג ,ו רגע לפני ההתעוררות לבית הספר, הייתי מנסה להירדם שנית ולשוב לחלום הנעים שזה עתה הסתיים.
יום אחד לאחר זמן רב של האזנה לפינתו המופלאה – פינת חיפוש הספרים של איתמר, ברדיו בימי שישי, ערכנו תמי ואנכי (לפני כשנתיים) ביקור אצלו כאשר מחסן הספרים שלו שכן במושב צרופה. השארתי לו את תיאור העלילה והוא זיהה מייד את הספר הבטיח למוצאו, וראה זה פלא הספר אותר על ידו, יבורך, ונרכש על ידי:

דף השער הפנימי

image0023.jpg

הפגישה עם מר ליטאי הנהג

image0042.jpg

המכונית מדלגת ועפה

image0063.jpg

image0082.jpg
מאז נשפכו נהרי דיו בעולם והדיו הוחלף במידה מסוימת בפיקסלים של מסך המחשב – ואני עדיין מנוי בספריה!
בשנים שבהן תקופות ארוכות שבהן אני לא מצליח לקרוא עקב אילוצי חיי היום יום, אני מקבל באהבה קריאות טלפון נזעמות מהספרניות אך עם הזמן הבינו לליבי והקריאות הנזעמות פחתו.
אך לא. איני מוכן לוותר על המנוי לספריה , המנוי בעיניי מיצג סוג של חיבור ומחויבות לעולמה של המלה הכתובה.
כמובן שהדבר כלל לא מפריע לי לרכוש ספרים חדשים או כאלה שאני רוכש מסיבות נוסטלגיות – כך גם רכשתי לאחרונה את כרכי "דבר השבוע" מהשנים 1950 עד 1958 שנות הילדות שלי ושל המדינה שבהן שבועון זה היה נספח לעיתון "דבר" וכו…לם קראו או היו מנויים אליו.המהדרין אף טרחו וכרכו אותם בסיום השנה (אוצר בלום של נוסטלגיה עבורי).

בשנים שילדיי היו בגיל בית הספר , אחת ה"דאגות" שלי הייתה שהם יגדלו ולא יכירו את חויית הקריאה , והייתי מנדנד להם מפעם לפעם בצורה בלתי נשלטת, למרות שהיה ברור לי שרק ההפך מכך יושג.

סופו של דבר, ולמרות זאת, הם צלחו את תקופות האנטי, וכיום גם בתקופות הלחוצות שבחייהם , הם קוראים ויודעים להעריך את החוויה.וכך יכול אני להחליף עימם רשמים להנאתי בנושאי הקריאה שלהם ושלי.
והנה לא מזמן שיותם חגג את יום הולדתו ה 30 הפתיע אותי בבקשתו לקבל ליום ההולדת מכל אחד מבני המשפחה את הספר שהשפיע עליו ביותר , ושנה מאוחר יותר ביקש זאת חן אף הוא ליום הולדתו.
ןהנה רשימה מהספרים שנופקו על ידינו:
שלישית הספרים של אדם ברוך, – בנושאי הלכה יהדות וישראליות.
כתבי שלום עליכם.
ספר הבדיחה והחידוד של דרויאנוב.
עיין ערך אהבה של גרוסמן.
ספרי מלחמת השחרור של נתיבה בן יהודה .
שואה שלנו אמיר גוטפרוינד .

החוויה

מהי חווית הקריאה עבורי?, זוהי היכולת לצלול באחת לעולם ממשי או מדומה ,פיזי או נפשי וצרופים שונים של הנ"ל, הטרנספורמציה הזו יחד עם תובנות חדשות המתלוות אליה היא היא חווית הקריאה.
יותר מכך, היא אף מתקיימת אצלי בקריאת ספרי "עילית" וספרי "זיבורית" כאשר ההגדרה לנ"ל הינה אישית ואישית בלבד.

החוויה עצמה אף היא אישית בעיקרה, וקשורה לרקע הקורא. במקרה שלי הצימאון היה כה גדול. ששקעתי בקריאה בכל מקום ועל כל נושא . למשל כילד ונער קראתי ספרי הרפתקאות ודמיון כז′ול וורן מערבונים של קארל מאי יחד עם חוברות בוק ג′ונס ויחד עם זאת הייתי מחכה לבואו של כרך חדש של האינציקלופדיה העברית שדודי יצחק ז"ל היה מנוי עליה(רק הוא יכול היה להרשות לעצמו, כמנהל צרכניה ) בקרית חיים של פעם.
מכיוון שגרנו בשכנות למשפחת דודי טובה ויצחק (באותו בית דירות ברחוב כ"ז שבו היו סך הכל 4 דירות) .הייתי מתדפק על דלתם, מייד עם הגיע הכרך החדש והטרי וגומע את דפיו מ א עד ת והפעם באופן מילולי.
כך נהגתי גם בספרי פתגמים ומכתמים, לכסיקון לועזי עברי, ובביקורי אצל דודתי בקיבוץ שהייתה מרכזת ענף הלול אף הייתי גומע את ירחון מגדלי העופות "משק העופות" ולומד על זנים "כבדים" של עופות שהגיעו ארצה ומחלותיהם האופייניות.
image0102.jpg

ועכשיו?

ספרים הייתי, ועדיין אני קורא במקביל (עד ל4 ), ואני מסוגל היום יותר מבעבר להפסיק את הקריאה מחוסר עניין, אך לא לפני שאני "מתאמץ", כלומר קורא כ 100 עמוד.
ולמזלי ההנאה שאני שואב מהקריאה לא פגה עד היום.

לדוגמא ,לאחרונה גיליתי את הסופר הפורטוגזי המצוין לטעמי , ז´וזה סאראמאגו ובינתיים הספקתי לקרוא את: לפי הדרוג שלי מטוב יותר לטוב פחות) :
א. האדם המשוכפל
ב. המערה
ג. על העיוורון
ד. כל השמות
ה. על הפיכחון (בקריאה כעת)
ו. רפסודת האבן
על המדף, בכוננות קריאה: דברי ימי מנזר.

ולסיום נושא "עם הספר" , מאוסה בעיני הגדרה זו המסתובבת במקומותינו ,בעיקר במועד הממוסחר של "שבוע הספר". הגדרה זו לעם היהודי נראית לי מתנשאת ופתטית ונכונה לטעמי רק לחוגים הדתייםשעבורם ה"ספר" הינו כתבי הקודש.
איך אפשר להגדיר עם בהכללה- כעם ספר? אני בטוח שגם סטטיסטית אין הדבר נכון (למרות שאין בידי נתונים).
. את הדחף לכתיבת הפוסט הזה קיבלתי מ פוסט של אביגייל ,עם דעה שונה משלי בנושא הקריאה, ומייד התעורר בי הצורך למסד בפוסט משלי את חשיבות הקריאה עבורי ,ומכיוון שאני אדם שאינו טועה, לבד מפעם אחת ויחידה בה היה נדמה לי שטעיתי, לא יכולתי לעבור על כך לסדר היום.

סופו של דבר יצא פוסט קצת כבד מדי וחולני מעט… נו שיהיה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *