לפני המקום

לפני המקום

Print Friendly, PDF & Email

הפוסט המקורי מ 04 אוקטובר, 2008
p445

לפני המקום

את "לפני המקום" ספרו האחרון של חיים באר– כמה סמלי ,נזדמן לי לקרוא בטיסה הביתה לפני ראש השנה.

ספר מעולה על ספריות אספנות ספרים ועולם של רבנים על שושלותיהם, כתוב בעברית יפה, מדויקת ומכיל מארג שלם של סיפורים מעט בסגנונו של עגנון.

כמה טוב שאוכל לחסוך לעצמי את תאור העלילה ולהפנות את המעוניין בכך לכאן.

שלוש מה "פנינים" שבספר הרצוף בעשרות.

הראשון – הספרייה (התיאור נכון לכל אוסף שהוא):

נזכרתי בי עצמי, בורר לי מספר צילומים, מתוך אלבומי התמונות שדודתי ודודי הערירים אגרו בחייהם, וכמעט כולם סיימו את קיומם בפח האשפה.

השני – החשש לקיומה של המדינה ויושביה- השואה הנוספת על רקע מלחמת לבנון האחרונה ואיומיה של טהרן המוזכרים בספר, חשש המקנן לו בהיחבא גם בתוכי:

אחד מגיבורי הספר עוסק בהקמת מכון שבו ישמרו יצירות שנוצרו בארץ מהקמתה ועד לאחרית קיומה שאותה הוא צופה.

המכון ישמר את כל אוצרות הרוח של ישראל וימשיך להתקיים אחריה כאותם מכונים המתוארים בספר ומכנסים את אוצרות הרוח של מזרח אירופה היהודית שחרבה

בשואה.

מצמרר.

השלישי ; לקראת יום הכיפור – מדבר בעד עצמו:

שושלות

הספר מלא בסיפורי רבנים ממזרח אירופה שושלותיהם וגלגוליהם יחד עם גלגולי הספרים באותן קהילות שחרבו בידי הצורר הנאצי.

מאז שקראתי בספר הבדיחה והחידוד של דרויאנוב בכתבי שלום עליכם ובמקצת מספורי עגנון שקראתי מאוחר יותר; נתחבבו עלי ספורים אלו.

כמו בחוגי הרוזנים והדוכסים שבאירופה, שקבלו את תואריהם הנכבדים משרות שעשו למלכם – החל מהוצאת עביט השופכין בלילה וכלה בהתגייסותם למלחמותיו,

מתגאים צאצאיהם של הנ"ל על "ייחוס האבות"; כך להבדיל ה"דוסים" (אבותינו), גאים היו על היותם נצר לרב גדול ונחשב באם איתרע מזלם להיות כאלה.

וכך אף במשפחתה החילונית למהדרין של תמי זוגתי שבה מגיע הייחוס למהר"ם מרוטנברג

מי שלא נמנה על צאצאיהם יכול היה תמיד להתגאות בהיותו "סתם" נצר לאברהם אבינו- "ישראל"; או ,נחשב יותר ,בהיותו כהן או לוי- נצר למשמשים בקודש בבית

המקדש.

מבין הסיפורים השזורים בספר משך את ליבי סיפור המדרשים על "בארה של מרים" מרים אחות משה הבאר שליוותה את בני ישראל בנדודיהם במדבר והמשיכה

ונתגלגלה עד שמצאה מקומה בכנרת. ספור מעניין בפני עצמו ,ראה גם כאן.

ביקורות

הספר מרתק כשלעצמו , ונקרא על ידי בנשימה אחת; כטובים שבספרי הרפתקאות ורומנטיקה.

לא הייתי מתייחס לביקורות ותגובות של קוראים לספר זה לולא נתקלתי במספר תגובות לספר שהדהימו אותי.

אחת מהן שנכתבה בתגובה לביקורת שכתבה זיוה שמיר , אביא

ככתבה וכלשונה בהיותה גם מייצגת:

בעזות מצח כזו לא נתקלתי; ממה נפשך, אם אינך אוהב ספר זה או את חיים באר יכולת למשוך ידך מקריאתו מייד ולעבור לקריאת ספרות מרתקת יותר כגון ספריו של

רם אורן.

בכלל, הן בכתבתה של זיוה שמיר והן אצל חלק מהמגיבים עולה רוח של תלונה כלפי עודף הידע המופגן בספר והשימוש במונחים הדורשים עיון ב Google או

באינציקלופדיה.

נזכרתי בספרים שאותם קראתי מבלי ל"הבין" בדיוק כל משפט ומשפט, אך המנגינה שעלתה מחיבור של המשפטים וקריאתם הייתה שלמה ומספקת- כן גם קריאה

"אינטואיטיבית" גורמת להנאה.

בקיצור למדתי דבר או שניים גם מהספר וגם מהתגובות אליו.

הולך ונעלם

אולי בהשראת הספר, אולי בהשראת כתבה על תערוכת צילומים של בעלי מקצוע ההולכים ונעלמים ממקומותינו, לא יכולתי להתעלם מאותה ספק חנות ספק בית

מלאכה השוכנת לה ברחובות עירי ;רצתי וצילמתי.

מרחק מטרים ספורים בלבד מרחובה הראשי – רחוב הרצל.

הצילום הראשון רגע לפני פתיחתה של החנות.

בתצלום השני החנות נפתחה עובדת? בעלת הבית? מציצה בחשד מה דרך החלון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *