גיחה קצרה

גיחה קצרה

Print Friendly, PDF & Email

הפוסט המקורי מ 22 אוגוסט, 2008
p428

תוספתן- APPENDIX

אין כבית החולים מלהשיבך לאמיתות הבסיסיות, ש"העיקר הבריאות" אחת מהן.

עוד באותו בוקר יום שישי, בטיסה חזרה, הרגשתי את הדקירה בשיפולי הבטן שאותה ייחסתי לאוכל בבנגקוק.

בבית, התגבר הכאב והפך לחום וצמרמורות.

הפחד מפני ה"אפנדיציט" שידעתי על קיומו מאז ומתמיד אך לא ידעתי באיזה צד של הבטן מיקומו, דחף אותי אחר הצהריים לגשת לרופא המשפחה שלנו .רופא מזן

הולך ונעלם, על דלתו חרוט המשפט שלא ראיתי בשום מקום אחר: שעות הקבלה במרפאה הן כך וכך בכל זמן אחר ניתן לפנות אלי בביתי בטלפון זה וזה.

בדחילו ורחימו אני מתקשר אליו (יום שישי 4 אחה"צ!), והוא כהרגלו, מה הבעיה? ומייד לאחר מכן – בוא אלי לבדיקה.

אבחנתו ברורה, הסיכוי גבוה להיות מנותח היום, הוא מפנה אותי למיון ב"קפלן" ואכן עוד באותו לילה מצאתי עצמי על שולחן הניתוחים.

נכון לעכשיו מיקום התוספתן (האפנדיציט, הידוע מילדותינו ) ברור – צד ימין.

חדר מיון

אותו אולם המוני\אינטימי המואר תאורה פלורוסנטית יום ולילה , הופך בין רגע לתחנה חשובה בתהליך הסבה מהיר שעברתי: מתייר שזה עתה שב לביתו , ל"חולה

בבית חולים" – ישות שונה בתכלית.

למה אני צריך את זה?, אני מקטר לעצמי ולתמי, יודע היטב שאין מענה.

במסדרון בהמתנה לחדר המיון מסתובבת לה בחורה צעירה עם פצע בכף רגלה מעשנת בשרשרת ועצבנית, משנכנסנו לתוך חדר המיון ולאחר זמן , שמעתי אותה

מתפרצת לאחר שנבדקה ע"י הרופא שהבטיח שייגש אליה עוד מעט.

בכעסה היא מטיחה בו: "ניפגש בתחת של אחותך" כן כך בבוטות עבריינית ,תוך שהיא מוסיפה עוד כהנה וכהנה. אימה מנסה נואשות להרגיעה אך ללא הצלחה.

הרופא , בלאות, וכלאחר יד, מפטיר שאין לו כוח לשטויות האלה ומבקש להזמין את ה"ביטחון" ,אך הסערה שוכחת במהרה, כנראה מחזה שכיח.

בהינף פרגוד , בונה האחות תא ארעי, שביר, כל עובר ושב יכול להסיט את הוילון ולחדור לפרטיותך , הכאבים והחשש, מגמדים עד מהרה את ההפרעות לפרטיות. אט

אט, אני פורש מעולם ה"בריאים" ועובר לעולם ה"חולים", עולמות מקבילים המתנהלים להם זה לצד זה בבית החולים.

למרות הפרגוד והכאבים הקולות מסביב ממשיכים חודרים ונקלטים בתודעה, הנה מגיע צעיר פצוע מלווה בחברו, הצעיר מטופל ע"י האחות והמלווה מנסה

להרשימה- את יודעת , הוא מספר על חברו, אל תראי אותו ככה ,הבחורות מתות עליו והיו לו המון חברות, האחות מהנהנת וממשיכה במלאכתה, כן ויש גם אחת שניסתה

להתאבד הוא שולף את הקלף המרשים, כן ,כן עונה האחות מרוכזת במעשיה, המלווה משתתק; מבין שכאן כנראה ,סחורה זו לא עוברת לסוחר.

אני שב ומנסה לנחם עצמי בכך שהתקף התוספתן לא אירע במזרח הרחוק בעשרת הימים ששהיתי שם. כמה שיחק לי המזל בכך, אך מחשבות ותסריטים קודרים

על הצפוי לי בקרוב מבליחים להם בתודעה ,אני מנסה לגרשם מעלי כגרש זבוב טורדני , אך הן שבות ותוקפות.

חדר הניתוח

במקרה שמעתי את שלמה בר שביט מספר סיפור, על נסים עזיקרי, השחקן שעימו שיחק, שאושפז בטיפול נמרץ לאחר התקף לב, והוא (עזיקרי), שומע כשהוא

במצב של נים לא נים את פעולת מכוונות ההחייאה; כפי שאתם מכירים את הקולות , כאן פונה שלמה בר שביט לקהלו ואומר: העולם נחלק לשניים לכאלה שיודעים וכאלה

שעוד ידעו..

וכך בדיוק גם הקטע של חדר הניתוח, המוכר לי לצערי.

הנה אתה נפרד מיקירך ,מועבר מהמיטה שבה הובילוך ,דרך המסדרונות והמעלית היישר לשולחן הניתוחים.

אור חזק מפציע מעליך, המרדים מתחיל במלאכתו, האחות שואלת מספר שאלות אתה עונה ותוך כדי כך שוקע לחידלון עמוק שבו הכאבים והקיום נמוגים, התפשטות

הגשמיות של ממש.

המחלקה

מבין שכני לחדר בולט לו "בועז", אדם כבן 50 , בעל מראה אתלטי, מנוגד במראהו ליתר החולים, לבדו במיטתו ללא מבקרים, משוחח מפעם לפעם בסלולארי עם

חברים ועם ילדיו (גרוש?), מאיר פנים וידידותי הצוות הרפואי מחבבו, כך ניכר.

משיחה עימו הסתבר לי שהוא עולה מאנגליה שחי כבר שנים כאן, כולל זמן שגר גם בסיני. כיום הוא מתגורר בעיירה בדרום , לפני מספר שנים התגלה סרטן במערכת

העיכול שנרפא לאחר מספר טיפולים. לאחרונה התגלה גידול מחדש ויש צורך בטיפול חירורגי, הניתוח מתוכנן ליום ראשון הקרוב.

כן, ומי שיבוא לסעוד אותו הינו אביו שיגיע מאנגליה בבוקר יום הניתוח ,אביו הינו יהודי המתקרב לשנתו השמונים, צריך היה להיות הפוך שהבן יטפל באביו ,הוא מפטיר

,אך כאלו הם החיים ואין לצפותם.

מוקדם , בבוקר יום א , "בועז" מועבר לניתוח ואני מנופף לו להצלחה, לאחר מספר שעות הוא שב לחדר מחובר לצינורות, עדיין מורדם.

לא חלפה שעה , מופיע אביו שזה עתה נחת מטיסה, מלווה ברופא שמוליך אותו למיטת בנו.

אביו, גבר מזוקן וזקוף, נראה טוב. כבקיא ורגיל הוא מתיישב ליד מיטתו של "בועז", סועד ושומר על בנו .

קור רוח?,קבלת הדין?,קירבה לא תתואר? .

אחר הצהריים, אני משתחרר מבית החולים.

המסע חזרה לעולם הבריאים החל , עוד מעט לא אזכור דבר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *