פרות קדושות

פרות קדושות

Print Friendly, PDF & Email

הפוסט המקורי מ 08 פברואר, 2008
p337

אליזבט קוסטלו

זה עתה סיימתי את קריאתו של ספר בשם זה , זהו סיפרו של ג.מ. קוטוזי, סופר יליד דרום אפריקה וחתן פרס נובל ,שכעת אני במסע לקריאת יצירותיו.

הגיבורה אליזבת, הינה סופרת אוסטרלית מזדקנת, שספריה האחרונים נכתבו כבר מזמן ועכשיו היא נותנת הרצאות במקומות שונים אם לציבור נופשים על ספינת מטיילים ואם זה באוניברסיטאות ברחבי העולם אליהם הוא מוזמנת להרצאות בנושאי ספרות.

הספר מתמקד בשני נושאים עולמה הפנימי וההרצאות שהיא מעבירה כולל תגובות של עמיתיה.

החלק בראשון הכתוב ביד אומן ,מתאר את חייה כאישה מזדקנת ואת יחסיה עם בנה ואשתו שהיא אינה סובלת. יחסיה עם הוריה והנתק עם אחותה שפרשה למנזר באפריקה מטפלת בחולים וזוכה בפרס על מפעל חיים ודמויות מעברה, כולל סופר אפריקאי שעימו היה לה קשר רומנטי קצר בעבר הרחוק ושאיתו היא נפגשת על ספינת השעשועים.

החלק השני, מעניין , אך לא אותי.הוא עוסק ב "ריאליזם בספרות", ב"רומן האפריקאי" ,ב"קתוליות" ,ביחס האכזרי לחיות, ובכלל זה לכלל בעיית ה"רשע האנושי", שהוא יסוד מכונן בחייה; אליזבת היא צמחונית כפייתית בהכרתה. חלק דקדקני זה העיב על הנאתי מקריאתו.

באחת ההרצאות, היא פורשת את משנתה בנושא היחס לחיות תוך השוואה מצמררת של ה"טיפול בחיות" ע"י המין האנושי, לדרך שבה נהגו הגרמנים והפולנים ביהודים בשואה.

כך למשל בתי הגידול של חיות מאכל לולים ורפתות לתרנגולות ופרות דומים בעיניה למחנות הריכוז. בשניהם לטענתה יש והייתה התעלמות והדחקה של עצם קיומם גם מאלו שרים מעבר לגדר, ואילו המשחטות ובתי המטבחיים לחיות מאכל ף נדמו בעיניה לתאי הגזים בעת בצוע הפתרון הסופי.

לצורך איזון, מוצגות בפי דמויות נוספות בספר ,דעות המתקוממות על ההשוואה הזו, אך הדברים הבוטים מופיעים שחור על גבי לבן ובמלוא עצמתם.

פרויקט ביפ

כן לא הייתי נדרש לתיאור פילוסופיית הצמחונות של דמותה של גיבורת הספר ההוא לולא חזיתי ב"פרויקט ביפ" ,כן יש תכנית כזו בערוץ 3 של הכבלים.

התכנית הינה במתכונת כוכב נולד תחרות של קבוצות סטנדאפיסטים (יש לכך מלה בעברית?) .

בתכנית שראיתי צומצמו כבר הצוותים ל 6, למול שלושה שופטים מכובדים: אורי גוטליב כוכב קומי נפלא לטעמי שהתמכרתי לו מאז שהנחה את תכנית "הרצועה", חנה לסלאו בדרנית ויותר מכך "ידוענית" לעת מצא וכמובן "שיסל" הלוא הוא השחקן הידוע מ"מציצים", שעברו לפניו.

הקבוצות עולות ו"נותנות קטע" כל אחת בתורה ; להפתעתי מתוך 6 הקטעים, 3 עסקו בשואה כנראה "שוס" חדש בעסקי הבדור.

שניים שאני זוכר- בראשון מופיע זוג מבצעים אח ואחות. האחות מגלמת צעירה שמגיעה למוזיאון בברלין ומולה האח כגרמני שמתנדב להסביר לה את המוצגים .

האפקט הקומי מושג מכך שה"גרמני" מסביר אך בכל משפט שלו משלב מילה "טעונה" כגון "קאפו", "גזים" ,"רכבות","פתרון סופי", ואילו הצעירה שכל גופה מזדעזע בעת שמיעת המילה שבה מייד לעשתונותיה כיון שאינה בטוחה כלל שהייתה כוונת מכוון בהשמעת המילה, וחוזר חלילה.

ראה כאן ;האחים טרוט, בקטע בשם "מוזיאון ברלין".

בקטע השני, מופיעה שלישיה , מנחה טלביזיה ,ו"מומחה" שהביא עימו דמות נוספת ,היטלר בכבודו ובעצמו והמומחה מנסה לפרשן ולהסביר את הדמות, עת שזו מבצעת מעין קטע קברטי של סטריפטיז הומוסקסואלי ,תוך ירי לחלל האוויר של אותן מלים טעונות הקשורות לשואה.

תגובות השופטים מעניינות לכשעצמן: אורי גוטליב שהוא עצמו השתמש בקטעים כאלה ב"רצועה", הסתפק בביקורת עניינית על הביצוע.

שיסל – הוגה דעות ,הסתפק באמירה ממצה – "מצחיק מאוד", זו דרך אגב הייתה ביקורתו השיפוטית לכל הקטעים – דמוקרט אמיתי.

ואילו חנה לסלאו, בת דורי ,שחררה אמירה , שבזמנו לא ניתן היה להשתמש בסוג הומור שכזה, אך יפה מאוד שעושים זאת סוף סוף, אין ספק תרפיה משחררת במיטבה- כך היא "זרמה" עאלק.

(מעניין היה לבחון את תגובתם של בוגרי מחנות הריכוז לתרפיה משחררת כזו הם הלוא ראו כבר משהוא דומה ,שלט בכניסה למחנה עליו נכתב בגרמנית "העבודה משחררת ", למזלם לא כולם שרדו ובודאי שאינם צופים בערוץ; כך שהכול בסדר.

החברה שכתבו את החומר וביצעו אותו צעירים בני למטה מ 25 ,רחוקים מרחק רב מהאירועים, בודאי שאינם זקוקים לתרפיה.

פער הדורות

התופעה הזו ובעיקר תגובתי אליה , סלידה עמוקה וחוסר יכולת לצחוק או לקבל, ממחישים לי יותר מכל את פער הדורות.

פרצי הצחוק באולפן בהופעות הקומיות שתיארתי, מזכירים לי פרצי צחוק של מבוגרים למשמע מלים אסורות מילדותם- פלוץ, זיון ,והמעוררת בי מבוכה עד היום : "כוסית".

כנראה שפרות קדושות שנולדו בדור אחד דינן להישחט ע"י הדור הבא, שחייב לעבד אותם לעצמו ובדרכו.

השואה ,שנולדתי בשוליה במחנה פליטים יהודי ;הסיפורים, ויותר מכך השתיקות, של הורי ודודי וקריאת ספרים הם שעיצבו את זכר השואה בתוכי ואת התייחסותי אליה.

לדורות שבאו ויבואו, החיבור לזכרון זה יהיה דרך מרקע הטלביזיה ופחות ופחות מהספרות, ושם על המרקע ,התחרות גדולה ;אירוע רודף אירוע ואין כמעט יכולת לברור בין עיקר וטפל.

יוותרו ימי הזיכרון שבהן גודש של קול ותמונה ירצדו על מרקעיהם, האם זיכרון השואה ישמר כאירוע מכונן גם בדורות הבאים?

תמהני, ודאי יותר שישמש מצע רעיוני לנושאים אחרים ,כגון להסברים מלומדים על התועלת בצמחונות כדוגמת מה שהבאתי לעיל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *