נמל תל אביב

נמל תל אביב

Print Friendly, PDF & Email

הפוסט המקורי מ 14 דצמבר, 2007
p319

קפה כמו שצריך

במהירות אני חולף,על החניה הקטנה הצמודה למתחם, נכנס בדלת הנפתחת מעצמה; רק כבל חשמל צהוב של אנשי התחזוקה המשתרבב לו בדלת ומונע ממנה להסגר סופית מזכיר לי שאני כאן במזרח התיכון שלנו.

המתחם בצפון נמל תל אביב יפהפה מעוצב מודרנית , חנויות מעוצבות שעיקר ייחודן בלמכור, דברים שאין בשום מקום ובמחירים שגם הם משום מקום אחר.

אני נכנס לקפה מסעדה comme il faut caf (קפה כמו שצריך- בתרגום מצרפתית, מסבירה לי יהודית), גם הוא הקפה מעוצב באותה הרוח , ובכלל העיצוב חזות הכל. יפה לא? (בינתיים הספיק להסגר).

לאחר יובלות שלא התראינו קבענו תמי ואני להיפגש עם יהודית ומוטי ידידי נפש מהצפון, מוטי מתעכב קמעא בפגישה, ואני ממתין לו. כהרגלי ולמרות שקבענו לאכול יחד , לא פסחתי על ארוחת הצהריים. מוטי מצידו הגיע לארוחה בסביבות 3 אחה"צ – רעב ואילו אני לאחר 3 שעות של "צום" מוכן שנית לאכילה- ההבדלים הקטנים בין השמנים לרזים.

כתמיד , הפגישה והשיחה מזכירים לי עד כמה מועטים באמת ידידי הנפש שלי ועד כמה חסרים הם לי, אבי נהג תמיד לשאול אותי על חברי ולהתעניין בשלומם ומצידו היה מונה שוב ושוב את ידידיו הקרובים ומפטיר בעצב ,כמה חבל שכה מעטים הם וכמה חשוב לשמור על קשר עימם.

גם אותי כילד היה גורר לביקורים אצל חבר כזה בתל אביב בבית שכבר אז נראה ישן, ברחוב המגיד כמדומני ,רחוב שיוצא מרחוב רוטשילד ושם התוודעתי לקסם של חוברות "ביטאון חיל האוויר" הראשונות ולקסם של תל אביב הרחוקה – שנות אור מחיפה של אז.

לשבת בבית קפה , הביטוי האולטימטיבי ,בעיני אז, לחיי ניוון ובטלה. והיושבים בהם ודאי שהם טפילים או עשירים שצברו את הונם מגזל (נכון חלקית לפחות גם היום).

וכך גם היום ,ימים רבים מאז, אני נכנס קפוץ תחת למתחם מסתכל על התפריט הפלצני , המלהג לו מלים כמו "מתחם עונג נשי" (מה זה?) והמונה את כל ה"יוצרים" של המתחם – אנו לא בבית קפה סתם אלא ביצירת אמנות ואנו לא סתם בשר ודם אלא חלק מיצירת אמנות ועוד מעט נאכל מהמטעמים המתוארים גם הם בתפריט כיצירות אמנות אחת לאחת ובסיום נחרבן לנו יצירות אמנות בשירותים המעוצבים.

שלא כמו בארגנטינה או צרפת שם נתייחד לבתי הקפה המנהג המוזר של להגיש קפה בלבד ואולי גם עוגה שאליהם יכולים הולכי הבטל להסב מספר שעות. ובמידה ותעיז לבקש יותר מזה תתקל בבוז עמוק של המלצר.

אצלנו בתי הקפה מותאמים לגרגרנותנו, וההבדל בינם למסעדה סתם הוא בשם וכמובן בעיצוב ;חזות הכול.

אבדן שליטה

שוב אני מוצא עצמי מדבר מתוך קפיצות התחת שלי ומנסה להשתחרר, אני מספר ליהודית ומוטי על ביקורי בסאול – קוריאה לא מזמן. בביקור ההוא הרשיתי לעצמי קצת להשתחרר משליטה עצמית, קללתם של כל קפוצי התחת.

ישבנו במסעדה מקומית , המארח קצין בדימוס ומולו אריה ואנכי הישראלים , המסעדה ממש ליד המלון יש רק לעבור את הכביש. המארח מזמין שתייה : בקבוק גדול של בירה ועימו בקבוק אלכוהול, ומתחיל לשתות כמנהג המקומיים מוזג כוס בירה מוסיף כוסית אלכוהול ומערה את המשקה באחת לגרונו.

והמנהג זאת יש לדעת הוא כך: תחילה מוזג הוא לנו ועלינו לשתות באחת עד תום ,ואחר כך נצטרך איש איש בתורו למזוג לו וחוזר חלילה.

אריה – מתחמק באלגנטיות , "לא מרגיש טוב" ואני – בפעם הראשונה, וכשאני יודע שהמלון קרוב, אריה פיקח לצידי, נכנס ל"תהליך" ברצון.

לאחר כמה כוסות אני מרגיש בכבדות נעימה, הבירה נגמרת אך מכיוון שהאלכוהול טרם נגמר מוזמנת עוד בירה.

לאחר כ 6 כוסות, המארח מדבר שטויות ברצף, אני מלהג בכבדות, ואנו ממשיכים בשתייה כשאני צופה בדאגה בבקבוק האלכוהול המתרוקן ,חושש מכך שתישאר בירה ונצטרך להזמין שוב בקבוק אלכוהול, ולאן אני בא?

אבל לא , האלכוהול נגמר גם הפגישה הגיע לסיומה וגם אני "גמור" , אני מנסה לקום ,נאחז בשולחן ובקושי הולך , המארח ראה זה פלא הולך בקלילות יחסית, שאני שואל אותו איך הוא עומד לנהוג הביתה הוא מסביר לי שהכין לו מראש בחור שינהג במקומו ויחזירו הביתה בשלום תמורת תשלום-אם שותים לא נוהגים!

וכך בתמיכה קלה של אריה אני נכנס למלון ,מדדה לחדר ,מגיע בקושי רב למיטה ונשכב, ראשי סחרחר וכבד ולאחר זמן רב אני נרדם.

ראה זה פלא ,לאחר שינה קצרה אני מתעורר ,השעה 2 לפנות בוקר, אני מתקלח ונשאר ער כאילו דבר לא קרה.

אז מה , כך נראה אבדן שליטה? אני פשוט לא מסוגל ליותר מזה כנראה…

משהוא רוּחְנִי

ובחזרה לשליטה; איך לא . מכל המנות אני כמצופה בוחר בשניצל הצפוי ומחליף את הסלט המורכב בסלט פשוט עם תפוחי אדמה זעירים, מנה פולנית טובה.

ליד החלון סיפון עץ ("דק" עץ בלשונם) ארוך ויפהפה ולאחריו ניבט הים, (אותו הים). באופק שקיעה נהדרת , המסתיימת לה תוך שניות שבהן הכדור הצהוב הגדול טובל ונעלם בים.

סיום נהדר ליום נהדר, בדרך ,ברדיו, מבשרים לנו שצפוי לילה של מטאוריטים שניתן יהיה לראותם בברור, מכל מקום בנגב או מחוץ למקום ישוב. אני תוהה האם ביום הזה היינו חלק ממהלך קוסמי גדול יותר?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *