על זיכרון וקדושה

על זיכרון וקדושה

Print Friendly, PDF & Email

הפוסט המקורי מ 03 נובמבר, 2007
p288

ימי זיכרון

מכל עבר מקיפים אותנו הזיכרונות הפרטיים שלנו – ימי הזיכרון האישיים שלנו (לבני משפחה וקרובים אחרים שהלכו לעולמם ) ויחד עימם חשרה כבדה של ימי זיכרון ממלכתיים.

מה היא זיקתי לימים ציבוריים אלו ;האם היא קיימת בכלל – השאלה מתחדדת דווקא כעת ,לאחר יום הזיכרון ליצחק רבין ,שעבר לו השנה משמים מתמיד, וגורם לתהייה עד כמה יכולים ימים כאלה להישאר צרובים בתודעה לדורות.

(עיקרו של היום עסק בהתרפקות על הרגע הנורא ההוא ואיך הרגיש כל אחד ואחד כולל ראיונות "משמעותיים" עם "נוער הנרות" שבגר- קצת פתטי)

כך לדוגמא אבד לו בתהום הנשייה י"א באדר יום פטירתו של טרומפלדור . יום שהציונות המתחדשת בארצה קבעה כיום זיכרון לחיזוק מיתוס ההתיישבות והגבורה (שכלל לא היה מיתוס – אלא מציאות!)

הניסיון של "חידוש" יום זיכרון זה הוחל על הדורות הראשונים וכך גם עלינו שעברנו את מערכת החינוך בשנות ה 60 , היו טקסים, מקראות, טיולים לאנדרטת האריה השואג בתל חי ומה נשאר היום – כלום!

כיום ה י"א באדר אינו מוזכר יותר ונמחק מלוח חיינו .

ולעניין ימי הזיכרון שמקורם בדת –אלו נצרבים אצל המאמינים באופן שעובר את מבחן הדורות ואין תמה בכך, הדת, כל דת, בנויה על עסקת חבילה – אמונה באל המחייבת את ביצוע כל המצוות וההלכות כולן כעסקת חבילה.

נושא הזיכרון ושושלת הדורות מובנה כה חזק אצל המאמינים עד כדי כך שקיצונים לאומיים ודתיים מסוגלים בנקל בפורום פנימי להתייחס למותה של רחל אימנו שחל באותו מועד של רצח רבין , בדרך הבאה, (לקוח מערוץ 7 באינטרנט – לא נגעתי!).

ראשית, הכתבה של מישהו, שרק את סופה המחלחל אביא והתייחסות של מספר כותבים המגיבים לכתבתו:

 

סה"כ 11 ימים (כולל ט באב) !, בארה"ב לדעתי המספר לא עולה על 2 או 3

מה תמה בכך שליבינו נעשה גס בהם

, כמובן כל מחנה ליבו גס באלו שאינם לרוחו ; כך למשל בכל יום זיכרון לחללי צה"ל יופיע הצילום המקומם בתקשורת של דוס\ערבי המתהלך חופשי בשעת הצפירה ולחילופין ביום הצום של ט באב ,התקשורת תצלם ותציג לראווה את בתי ה"עינוגים" שנפתחו למרות החוק – מסעדות בתי קפה וכיוצא בזה.

"פגיעה ברגשות הציבור"

לי אישית למשל , מפריע ביותר ה "חילול" או הזילות הנהוגים כלפי יום השואה או עצם המושג שואה; עד כדי זעזוע בכל פעם שאני נתקל בכך,ואני מבין ומזדהה עם הנושא של ה"פגיעה ברגשות הציבור" .

הבעיה היא שאצל הדתיים (בכל הדתות) , נושא ה"פגיעה ברגשות" מנוצל באופן ציני ביותר ,במסגרת הדמוקרטית שהם משתייכים אליה (באופן זמני ;עד לכינונה של התיאוקרטיה שתתאים להם על פי דתם הבלעדית ,כמובן) ואת השימוש ב"פגיעה ברגשות" הם שכללו לכלל אומנות.

דוגמא לשימוש מוגזם כזה ובדת אחרת הינה של סלמאן רושדי הזכור ל"טוב" , שבזכות שהזכיר את הנביא מוחמד לרעה בספרו, הפך לאישיות נרדפת שסכנה על ראשו.

אף אצלנו הפגיעה ברגשות הציבור מאפשרת מהומות בשבתות כפי שהיו בירושלים בזמנו ורק כניעה חילונית (ולעיתים גם הכרה פרגמאטית במציאות מצד מנהיגי הציבור החרדי) מרגיעה את המצב וחוזר חלילה.

איך נסחפתי לכוון זה איני יודע , אך בכל מקרה המסקנה ברורה: יש להקטין את כמות ימי הזיכרון – סוד השמירה עליהם טמון בצמצומם.

לדעתי יש לקבוע "תאריכי תפוגה" לחלקם , למשל יום הזיכרון לרצח רבין צריך להפסק ביום השנה ה 15 או ה 20 ואילו לגבי המסר הדמוקרטי הקשור במניעת רצח פוליטי; אותו יש להשאיר לתכניות הלימוד ולפעילות מוצלחת יותר של השב"כ.

אילו לגבי ימי הזיכרון שמקורם דתי, מקומם לא יכירם בכלל ימי הזיכרון הממלכתיים. ממילא המאמינים ישמרו עליהם באדיקות כך או כך.

אני הייתי משאיר את יום השואה ויום הזיכרון לחללי צהל כימי הזיכרון הלאומיים היחידים!

יום השואה בהיותו כה מהותי לעם היהודי ולכינונה של המדינה היהודית .דרך הטמעתו של יום זה בתקשורת
ובמערכת החינוך וגם הקשרים ברמה האישית לנושא של משפחות רבות, יגרמו לכך שיום זה יצלח לדעתי את מבחן הדורות .

יום הזיכרון לחללי צה"ל – להוותנו מצטרפים חללים נוספים מדי שנה ואיתם משפחות שכולות חדשות.
זה הוא השריד הכמעט האחרון של הכרת תודה של העם למערכת הביטחון ולאלו בתוכה שנשאו בנטל ונפלו תוך כדי כך. להם למשפחותיהם ולחבריהם ואף לנו ,ובמקרה זה בזכות התקשורת המכניסה אותנו מדי ארוע למשפחות השכולות ולחייהן.

יום שצמוד בצמידות מצמררת אך גם בלתי נפרדת ליום עצמאות.

גם יום זה יצלח את מבחן הזמן, אף אם נגיע לשלום הסופי והנכסף עם שכננו.

 

אם נבחן את כמות ימי הזיכרון ולצורך זה נוסיף ימי צם ותענית דוגמת עשרה בטבת (יום תחילת המצור על ירושלים) וימים נוספים שאינם רשומים כמו ט באב נמצא בודאי שישראל עומדת במקום הראשון בשעה שאזרחיה לא עומדים בנטל זה .

להלן רשימת הימים מתוך פרסומי משרד החינוך:

ימי צום
1. צום גדליה: יום ראשון, ד' בתשרי התשס"ח, 16 בספטמבר 2007 (נדחה).
2. עשרה בטבת: יום רביעי, י' בטבת התשס"ח, 19 בדצמבר 2007.
3. תענית אסתר: יום חמישי, י"ג באדר ב' התשס"ח, 20 במרס 2008.
במוסדות שבהם התלמידים צמים יסתיימו הלימודים עם תום השיעור הרביעי.
ימי זיכרון ממלכתיים
15.1 יום הזיכרון לרחבעם זאבי ז"ל: יום חמישי, כ"ט בתשרי התשס"ח, 11 באוקטובר 2007
15.2 יום הזיכרון ליצחק רבין ז"ל: יום רביעי, י"ב במרחשוון התשס"ח, 24 באוקטובר 2007
15.3 יום הזיכרון לבן גוריון ז"ל: יום ראשון, ח' בכסלו התשס"ח, 18 בנובמבר 2007 (נדחה מיום שישי, ו' בכסלו)
15.4 ציון יום זאב ז'בוטינסקי ז"ל: יום חמישי, י"א בטבת התשס"ח, 20 בדצמבר 2007
15.5 יום הזיכרון לשואה ולגבורה: יום חמישי, כ"ו בניסן התשס"ח, 1 במאי 2008 (הוקדם)
15.6 יום הזיכרון לחללי צה"ל: יום רביעי, ב' באייר התשס"ח, 7 במאי 2008 (הוקדם)
15.7 יום הזיכרון לבנימין זאב הרצל ז"ל: יום רביעי, כ' בתמוז התשס"ח, 23 ביולי 2008
ימי הזיכרון אינם ימי חופשה; המחנכים יקדישו חלק מהשיעורים לזכר הנפטרים

 

קדושה

"קדושת" יום השואה עבורי מביאה אותי מיידית לנושא נוסף הקשור לימי הזיכרון והוא נושא הקדושה.

נער עברי כי יגדל בארצנו ,מוקף עד לזרא ב"קדושה" . עד כדי כך שהוא צריך להיות קדוש גמור כדי לא להתפוצץ מכך.

ונמנה אחת לאחת את המונחים הקשורים לקדושה לפני שחיטתם (שחיטת פרות קדושות חה חה חה).

נתחיל בראשון והגדול מכולם ,הלוא הוא ה קב"ה הקדוש ברוך הוא – אחריו אנחנו ;"עם הקודש" אחריהם הממסד הדתי, כולם "כלי קודש"

כולנו מדברים בשפת הקודש הלוא היא העברית ששימשה כשפת תפילות בלבד ועבור נטורי קרתא הם מדברים אידיש ביום יום (אנשים כלבבי), והעברית משמשת אותם לתפילה בלבד.

נמשיך בבירתנו, הלוא היא עיר הקודש ירושלים, שבה שכן בבית המקדש קודש הקודשים ;ואנחנו אנא אנו באים עם כל הקדושה הזו?

ביהדות – יוחדה הקדושה לבורא; אותה ישות שהיא ההיפוך מהגשמיות של ברואיו .רק לו יוחדה הקדושה שהיא ההפך מה"גשמיות".

מכיוון שכולנו ,כולל המאמינים, גשמיים; יצקנו עם הזמן, קדושות נוספות בכל אותם מושגים שהוזכרו לעיל, נשאי קדושה נוספים אלו הקלו על המאמינים וקרבו את האלוהות אליהם (לעיתים עד כדי הורדתה לעפר, יחד עם סממנים מובהקים של עבודת אלילים).

כך החלו עדות המאמינים ל"קדש" להם מנהיגים = רבנים =צדיקים שבמותם (ואף בחייהם) נהנו מסממנים של קדושה, ויוכיחו קברות ה"צדיקים" , והמשתטחים עליהם ,שביניהם ניתן גם למנות חילונים ל"מהדרין".

הפולחן הזה קיים בהרבה דתות. בתרבות הקתולית מעמד ה"קדושים" ניתן לאנשים ע"י הכנסייה בצורה רשמית (לזה טרם הגענו ביהדות אך אנו בדרך הנכונה).

בספר האחרון שזה עתה סיימתי ; ספרו של ז?וז?ה סאראמאגו -דברי ימי מנזר בהוצאת הספרייה החדשה – הוצאת הקיבוץ המאוחד.

בספר זה שתי פסקאות הנוגעות לקדושים, לפמיליאריות היתירה שבה מתייחסים אליהם .ותאור מלבב, הנכון גם למקומותינו, של כוחותיהם הספציפיים לרפא מחלות מסוימות. (להלן 2 קטעים):

"הידור מצווה"

הידור מצווה , אצל המקיימים את המצוות בדומה לפולחן ה"קדושים" שתואר לעיל ;החל בצווי פשוט הלקוח מהתורה "זה אלי ואנווהו".

עליו הוסיפו חז"ל והבאים אחריהם: "התנאה לפניו במצוות", כגון: סוכה נאה, תפילין נאים, וכך כל מצווה צריך לקיימה ביופי ובהידור. אע"פ שקיומה בהידור מייקר את מחירה. במיוחד רואים את עניין ה"הידור מצווה" במצות אתרוג, כשרבים מבני ישראל מהדרים לקנות אתרוג יפה ומהודר, שהרי כך נקרא האתרוג בתורה: "פרי עץ הדר".

(וזאת על פי – הרב שלום דב וולפא – 'מושגים ביהדות")- בקיצור דברים ברורים על פי הפשט.

אך גם כאן לקחו את הדבר לכלל תופעה שבלשוננו תיקרא "להיות צדיק יותר מהאפיפיור" ויסלחו לי הדתיים על ההסתמכות כאן על ה"פאפא" לעניין זה. וכל המוסיף צדקנות נחשב יותר ורבותי ומה על חטא הגאווה שחטאתם?

הנה שתי דוגמאות לכך .

בדוגמא הראשונה מאמר המדבר על הפרדה בין נשים לגברים באירועים ואפילו הם משפחתיים ראה כאן ,שים לב לפסקה ה"פמיניסטית" הלקוחה מאותו מאמר הילכתי :

צריך אדם להתרחק מהנשים מאוד מאוד5… ואסור לשחוק עמה להקל ראשו כנגדה או להביט ביופיה… והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוון ליהנות ממנה כאילו נסתכל בבית התורף שלה, ואסור לשמוע קול ערווה או לראות שערה וכו' וכו'. 

בדוגמא השניה אחד מהרבנים החשובים (והקדושים?) , הרב מרדכי אליהו מחיל את הקדושה על הדולר!!!? וגם רחמנא ליצנן על העיתונים החילוניים – הידור מצווה לעילא ולעילא.

מתוך ידיעה ב NFC

שימו לב להנמקות:

לעומת כל אלה לא אוכל בלי ציטוט מתוך ספרו האהוב עלי של אדם ברוך- סדר יום ,בהוצאת כתר.

הסיפור כמו הספר כולו ;מנסה לחבב עלינו את ההלכה ( וגם מצליח) . זוהי ההלכה שלעולם מכירה בחיים המעשיים ואינה נמצאת מחוץ להם . דבר וחצי דבר אין לה עם אותם הידורי מצווה שלעיל.

מסקנות

בניגוד לימי הזיכרון שיש לצמצם לטעמי , כאן דווקא המלצתי היא שיש להרחיב את ה"קדושה".

ואיכה נעשה זאת ? מעבר לקיים בשדות המאמינים צדיקים ורבנים ,חיים או מתים וכמובן ה"משיח" הזכור לטוב שקבור בברוקלין , מעבר לאלו, אני מציע לאמץ את הגישה ההודית של ריבוי אלים וקדושים. ראה בבלוג הבא:  פוסטים מעולים על הודו כתבה מאיה טבת דיין וספציפית על ריבוי אלים כאן.

היכן צמחה הדינמיקה התרבותית הזאת שבקלות רב כל כך ממליכה לה אלים? כנראה שהיא נטועה באיזושהי הנחה שטמונה בבסיס המחשבה ההינדואית ומייחסת הן לאדם והן לאל טבע מעט מתעתע. בהתאם גם מתקיים ביניהם רומן רב-פנים ותהפוכות. האם הם אחד? האם הם שניים? האם הם יכולים להתמזג? הודו אינה מעניקה תשובה אחת לשאלות הללו. היא מעניקה תשובות רבות.
ג'איהלליטהה, ראש ממשלת טמיל נדו לשעבר, עוברת הסבה לאלוהות

אם נאמץ גישה זו , כל ראש ממשלה , (עוד לפני הירצחו), כל נשיא ,כל שר ובעצם למה לא , סגני שרים וחברי כנסת ;כולם יוכרזו כקדושים . בכך נשיג פיחות מואץ בנושא הקדושה, עד שנוכל לחיות עימה בשלום .

המילה מסקנות שבתחילת הפרק יאה גם יאה לסיכום הזה- ראשית אני מגיש מסקנות ,זה כשלעצמו כבר "נחשב" מספיק, שנית אני שואל את עצמי, למי אגיש מסקנות אלו?

ובכן, קודם כל ל"קובעי המדיניות" באשר הם, המשרדים המתאימים : משרד הפנים, משרד החינוך וכמובן לוועדה לענייני טקסים וסמלים האחראית מן הסתם על קביעת ימי הזיכרון .

זהו ,מספיק ;אני כבר יודע למה שווה כל הגשת המסקנות הזו לגופים ממשלתיים, ומה תהיה תוצאתה.

ברור לי שתוצאה זהה תושג גם בדרך אלטרנטיבית של למשל תחיבת הנושא לרקטום ;או בלשון עברית נקייה (כפי שנוהגים כשמדברים כעת על אולמרט ומחלתו) , לדחוף זאת לחלחולת.

צילום של ניסיון ראשון להצגת החומר לחלחולת (רקטום)

אזהרה – אין לנסות לבד בבית!

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *