ראש השנה תשס"ח, חשבון נפש

ראש השנה תשס"ח, חשבון נפש

Print Friendly, PDF & Email

הפוסט המקורי מ 12 ספטמבר, 2007
p186

"מלחמה לא סימטרית"

המונח מלחמה לא סימטרית מתאר לוחמה מה"סוג החדש" , שבו לדוגמא צבא של מעצמה כמו ארה"ב נלחם בישות לא מוגדרת ובכוחות טרור מפוזרים באוכלוסיה, בעיראק, או לחילופין צה"ל והעימות מול הפליסטינאים.

בניגוד למלחמה "רגילה" אין ביכולתו של הצבא להביא לידי ביטוי את מלוא כוחו מול גורמי הטרור, ובכך אי הסימטריה הקיימת בעימות מסוג זה.

המומחים הצבאיים הנדרשים לנושא , מגרדים בפדחתם , ממציאים פתרונות על הנייר, אך בפועל עד עתה לא נולד הפתרון, כנראה עקב מורכבותו הרבה של המצב והצורך לפעול מתוך "אחדות מטרה" , צורך שיותר ויותר מתברר כבעיתי בסביבה של דמוקרטיה מערבית.

במרחב אחר , בארצנו הקדושה, מתקיימת כל הזמן מלחמה לא סימטרית בין הצבור החילוני לבין הציבור הדתי

המלחמה סמויה מהעין ,ומודחקת (ברת פתרון לדעת ארגונים מסוימים מסוג של צו פיוס המנסים לגשר מתוך רצון טוב אך עצם קיומם הוא מהלך בתוך אותה אי סימטריה).

בתחילת קיומינו כמדינה כאן, עדיין היה קשר חזק ברמה המשפחתית בין חלקים גדולים של אוכלוסיה דתית וחילונית שהגיע בגלי ההגירה של השנים הראשונות למדינה.

בקרית חיים החילונית למהדרין של ילדותי ; הייתה מופיעה מדי שנה בחופשת הקיץ, משפחתו של דודי ,שגרה בגבעתיים ; משפחה חרדית על שתי בנותיה שאב המשפחה הינו סופר סת"ם, יחד היינו הולכים לים ומבלים.

דבר שהינו בבחינת בל יראה ובל יימצא ,כיום בדור של ילדינו ונכדינו.

יהדות הכיפות הסרוגות שראתה עצמה כגשר לעולם החילוניים , נשאבה מהר לאחר ששת הימים לנושאי גאולת הארץ וחזונות משיחיים, והחשש הגדול שבו הפחידו בזמנו המפלגות את הציבור שהנה יקומו לנו כאן שני עמים ,עם של יהודים דתיים ועם של יהודים חילונים, קם והפך למציאות.

לדעתי , החשש הזה, שימש כבר אז ככלי בידי העסקנים הדתיים (שהיו אז בעמדת חולשה) להשגת מטרות לא קדושות כגון הסטאטוס קוו בענייני אישות גיוס וכיוצא בזאת ובכך אף הצליחו וקיבעו את המצב.

מאידך התרחקות הדדית של הצבורים ;החילוני והדתי,הייתה בלתי נמנעת ומובנית במהות הדתית. שבה אין יכולת פשרה אמיתית עם תפישות עולם אחרות ובייחוד לא השקפות עולם מתחרות.

והפתרון האינסטינקטיבי שפותח ונוסה בכורח הנסיבות במאות שנים של קיום יהודי חרדי בגולה ,הינו הסתגרות בגטו מרצון.

החיבור הרופף החזיק מעמד רק בדור המייסדים ומשתי סיבות: בצד הדתי ;קשר משפחתי או חברויות של אנשים מהעבר הלא רחוק כפי שצוין לעיל .
ובדומה, בצד החילוני ;נוסף גם הזיכרון של בית אבא (הדתי) במזרח אירופה של לפני השואה ,וממנו הקשר הנוסטלגי לדת.

דתי

בעצם, כל יהודי דתי מכוח אמנותו, מאמין באל בצורה מוחלטת, זה כשלעצמו דומה ל"אמונה" של הרבה חילוניים ב:"יקום" "טבע" "מדע" "הומניזם" "כח עליון" "קבלה" ואף "קברי צדיקים" . כך ערבבתי בסקלה הזו מסורתיים.חילוניים וכאלה מזן ה"ניו אייג", דוגמת מדונה, המאמצים לעצמם "משהוא רוחני" ולצורך הזה מה רע בקבלה? נהפוך הוא .

ההיבט המהותי יותר, הינו ,שהאמונה של היהודי הדתי (לצורך העניין גם אדם נוצרי או מוסלמי) , גוררת את הכפיפות המוחלטת לספר חוקים "הלכה" שהציות לו נובע מאותה סמכות בלתי ניתנת לערעור של האל,

כך למשל הציווי של לא ליטול ציפורניים בשבת , נובע מאותה סמכות עליונה שגם קבעה את עשרת הדיברות שהראשון ביניהם הינו "אנכי אדוני אלוהיך" – (רק שתדע לך, תולעת אדם שכמותך), ואחריו לא תרצח, ובהמשך במרוצת הדורות הופיע הצווי בנושא הציפורניים בשבת.

ובכך במוחלטות הזו נעוץ חוסר הסימטריה . היהודי הדתי יכול להתייחס לחילוני רק מתוך עמדת פטרונות של – "תינוק שנישבה" אין הוא יכול לדמות לעצמו שוויון של אדם חושב מול אדם חושב, בכך הוא עלול לערער על עצם תפישתו את עצמו ומעמד האל בחייו.

ניקח למשל את השימוש שעושים (בכל הדתות) הדתיים ,במרחב הציבורי.

הדוגמאות לכך רבות , הכרזת המואזין בקולי קולות על התפילה, התפילה במעברי המטוסים של הדתיים בדרכם מהארץ ואליה, הלבוש המבדיל והארכאי של הפלגים החרדיים (טוב מאוד לימי הקיץ בארץ הקודש שהשלג יורד ויש לעבור את היער במזחלת רתומה לסוסים), אלו ועוד ,נובעים מאמונה שלמה בנכונות דרכם ובאמת שלהם כאמת המוחלטת.

ולכן באם צריך ,ויותר נכון אם רק ניתן בידיהם , ישתלטו חיש קל ללא היסוס על המרחב הציבורי.

ומכאן גם נובע כל היתר, התנכלות לפרסומות שלא נראות להן וגרוע מכך התנכלות לנשים שאינן עומדות בכללי ה"צניעות" שלהם , גם אם זה במרחב הציבורי של כולנו.

וגולת הכותרת, שומו שמיים מצעד הגאווה- מצווה להתנכל לו (גם אם יערך במטולה).

הרבה צוויים יש לו ליהודי המאמין בחייו , ואורח חייו בעיניו הוא היחידי הנכון והאפשרי.

כשאתה גר בשכנות ליהודי דתי ( כפי שאני גר בעיר הקודש ,רחובות), אין שום סיכוי לחיבור בין ילדיך לילדיו ;מחשש שילדיו יושחתו , לעומת זאת אין שום בעיה בכוון ההפוך "תבוא תעשה שבת אצלנו" – בבחינת בוא ותראה את האור , צעד רגיל ונפוץ אצל המחזירים בתשובה.

כמעט כנגזר מאותה הרגשה של שליחות, וצו אלוקי קיימת גם התופעה של צדיקים וצדיקים בעיני עצמם, והפעילות של פולחן אישיות של חסידים שוטים שלעומתם הפולחן של מאו וסטלין יחווירו .

דוגמאות בולטות : ה"מלך המשיח" המת ,והרב כדורי ושלטון הקמעות והלחשים שלו,ה"נחמנים" המרקדים והקבר המקודש באומן שבאוקרינה. עבודת אלילים במובנה הפשוט ביותר.

ובכלל כך, עצם הנושא של ההחזרה בתשובה. למרות שאינו ציווי, הוא מספק נחת רבה לציבור הדתי ,בבחינת ההוכחה הניצחת לנכונות הדרך.

חילוני

המושג חילוני, מבלבל כשלעצמו, עצם השם גזור מהמושג "חול" בניגוד ל"קודש" , מושגים תיאולוגיים ביסודם, שדבר וחצי דבר אין להם עם האדם ה"חילוני".

גם המונח "לא מאמינים" מריח מאותן תוויות שליליות- ומקורו אותו מקור

במרוצת השנים ניסו ליצר שם חדש יהודי "חפשי" כמתאר את מהותו החילונית , אך השם לא תפס.

יכול להיות שמונח לטיני מדויק יותר כמו אגנוסטיקן יתפוס, אך כנראה שלא, מכיוון שהוא מכוון רק לחלק מאיתנו.

אגנוסטיקה על פי ההגדרה הינה:

פילוסופיה הבוחרת שלא להניח דבר לגבי דברים שקיומם לא הוכח, במקום להניח שאינם קיימים. האגנוסטיקן הוא אדם שאינו כופר באלוהים אך דוגל בהשקפה שאין האדם והמדע יכולים לדעת על הימצאות האלוהים או על כל מה שקיים בעולם הרוחני שמעבר לטבע ולתפיסה החושית – על פי ויקיפדיה

האם המונח אתיאיסט יתפוס? אתיאיסט ,כהגדרתו של אלי אשד:

כנראה שגם מונח זה לא יתפוס , מכיוון שהוא מכסה ציבור קטן יותר מבינינו , ובצדק.

עלי חביב דווקא המינוח העברי ,"חילוני" ,גם אם מקורו בעולם החרדים, אבל זהו גם מקורינו שלנו החילוניים, האם לא?

כמובן שאין כל חשיבות לשם אלא למהות, ובמהות כבר קיימת הבעיה.
הציבור החילוני או היהודי החילוני הינו תוצר חדש של המאה ה 20, ובעצם עד לתחילתה של המאה, היהדות המסורתית הייתה הביטוי היחידי לאדם יהודי. אנשים חילוניים בהכרתם לא היו כמעט בנמצא (כך גם בדתות אחרות).

והציבור החילוני (במידה פחותה גם הדתי ) , אינו מקשה אחת , זהו איגוד ולא מבחירה ,של אנשים עם דעות שונות ומשונות וכך הינו מעצם הגדרתו.

כמו ה"דמוקרטיה" זהו מקור לכוח גדול אך מול "אחדות המטרה" של הציבור הדתי זהו גם מקור לחולשה ולאי סימטריה במאבק החילוני \דתי.

אי הסימטריה נובעת גם מתיזה חילונית של "חייה ותן לחיות" לעומת היהודי הדתי שאינו יכול להכיל קיומם של יהודים חילוניים, ומכאן הסערות הגדולות כל אימת שנושא "מיהו יהודי" עולה בציבוריות.

לא נתייחס כאן להיבטים הרבים של חיינו שנמסרו ע"י מנהיגינו הפוליטיקאים החילוניים לידי הדתיים , הסדרי הקבורה הנישואין הגירושין השרות בצבא וחוק טל, החינוך הנפרד לדתיים ללא תכנית הליבה וכו,

מקור הבעיה העתידית ,דמוגרפי ונעוץ בהבדל בשעורי הילודה בין הציבורים הנ"ל.

ספר מצוין העוסק באותה אי סימטריה ובצפוי לנו , הינו ספרו של ספי רכלבסקי בהוצאת ידיעות אחרונות – חמורו של משיח.

היחס בין חילוניים לדתיים הולך ומשתנה לטובת האחרונים , ותוצאת התהליך ובהעדר חוקה :מדינה שפועלת על פי חוקים דתיים (בדרך למדינת הלכה).

ובכך חיי החילוניים בארץ הקודש ילכו ויורעו בקצב מתגבר.

העול ברובו , יושת על הציבור העובד,משלם מסים ומשרת בצבא שהוא, על דרך ההכללה, הציבור החילוני, ציבור שחלקו באוכלוסיה יקטן ובהכרח תקטן גם השפעתו הפוליטית.

דוגמא להרעה- נושא התעסוקה ומהות השרות הציבורי ,המשרות הממשלתיות יתפסו יותר ויותר ע"י חרדים,( זוכרים את משרד הפנים כאשר כהנו בו משך זמן רב שרים דתיים?) ותופעות שקיימות היום לרוב בשלטון המקומי יועתקו גם לשרות הציבורי.

האידיאל שאליו היינו רוצים להגיע ה" civil servant " מהסוג הבריטי, בשרות הציבורי, יוחלף חיש קל בש"ץ שליח ציבור במובנו הצר : שליח הצבור הדתי ומקורביו.

ואם ברצונכם לראות איך זה מתנהל כבר היום; אנא פנו למועצה הדתית במקום מגוריכם.

מה יהיה

שתי בשורות בפי; כלשון הבדיחה, אחת טובה ואחת רעה.

ומה הן , הרעה היא שיהיה חרא , הטובה היא שהחרא יספיק לכולם, לכל החילוניים.

דמוקרטיה במגננה – היא תהליך דומה שלפיו לא ייתכן שדיקטאטור או תנועה לא דמוקרטית במהותה ,תכבוש את השלטון באמצעים דמוקרטיים (ראה היטלר,חמס,איסלם פנדמנטליסטי באלגיריה טורקיה וכו,), ולכן למרות הבעייתיות הדמוקרטיה חייבת להתגונן בפני העומדים עליה לכלותה, אם באמצעות חוקה חזקה ואם באמצעות הוצאה מחוץ לחוק – תהליכים קשים ומסובכים במציאות הדמוקרטית אך חיוניים לשרידותה.

ואילו ה"חילוניות המתגוננת" – חייבת לנקוט בצעדים דומים : לחץ על פוליטיקאים למסד את החוקה כבר עכשיו למניעת הבעיות בעתיד יחד עם פעולה במישור האישי של כל אחד מאיתנו.

קיימים מספר קטן וזניח של גורמים המנסים להלחם בתהליך הנ"ל.

ארגון בשם עמותת חופש המנסה לקדם את ההפרדה בין דת ומדינה בארץ, ולהילחם במחזירים בתשובה כאן.

או למשל, עמותת הלל המנסה לעזור לחוזרים בשאלה , שמצבם בדרך כלל קשה , הם מוקעים מסביבתם ללא תומך וללא תשתית של השכלה ומקצוע המתאימים לחייהם כחילוניים.

וזאת בניגוד ל"חוזרים בתשובה" שנהנים מארגונים רבים התומכים בהם נפשית וכלכלית .

הארגון הנ"ל מציע תמיכה של מתנדבים לקליטתם של החוזרים בשאלה בחברה החילונית.

הכרה וצורך לפעולה מיידית

אט אט , חודרת בי ההכרה ,שקיימת רק דרך אחת לשינוי התהליך, דרך בדוקה שאף הוכיחה עצמה בתחילת המאה העשרים:

בואו ונחזיר בשאלה ובאופן אקטיבי! ,הציבור הדתי הינו הפוטנציאל הגדול ביותר למילוי ותוספת לשורות החילוניים .

 

כך הרי היה גם בעבר , רוחות של ההשכלה בתחילת המאה חדרו לבתי החרדים של אז, נגעו בנפשם של הצעירים וצעירים אלו שנטשו את דרך אבותיהם, אחראים לקיומינו כחילוניים כאן.

קיימת כבר תנועה, קטנה מדי, וכנראה גם נרדפת ,הפועלת בכוון הזה זו הינה תנועה בשם דעת אמת.

הפועלת ומנסה להפיץ קונטרסים וחומר אחר כתוב, בפניה ישירה לצעירי הישיבות , שיתחילו לפקפק – כי הפקפוק הינו תחילתה של דרך חדשה.

לקראת יום כיפור , נכה על חטא שחטאנו , בכך שנהגנו בטעות מבחינתנו, על פי "איש באמונתו יחיה ", ולא פנינו לצבור הדתי בקריאה נרגשת לבחון את אמונתו ולהצטרף אלינו , הלא מאמינים לסוגיהם השונים.

 

ולכם ,אחינו הדתיים נאחל בפרוס השנה החדשה, שנת פקפוקים, הרהורי כפירה והצטרפות לציבור ה"חפשי".

 

שנה טובה!

 

גילוי נאות – המסורת היהודית חביבה עלי ואני רואה בא חלק ממני בין אם יאבו בכך הדתיים ובין אם ימאנו, לפיכך אני משתמש להנאתי במונחים מתחום זה, וכך גם בימים הנוראים ,היפים לחשבון נפש.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *